יום ד' שבוע פרשת בא

[טו] ואם עדיין לא נקבעה לה ראיית דם שלוש פעמים, וראתה לסוף עשרים יום, היא חוששת עוד כשיגיע יום עשרים אחר זה, ואסור לשמש עמה עונה אחת סמוך לוסתה. ואם ראתה דם פעמיים בזמן ידוע, כגון מעשרים לעשרים יום, ואחר־כך בפעם השלישית נשתנה הוסת הראשון, כגון לעשרים וחמשה יום, עם שינוי זה כבר נעקר ממנה הוסת הראשון ואינה חוששת לו עוד, וצריכה לחוש לוסת האחרון{לא}:

[טז] אם כבר נקבעה לה ראיית דם שלוש פעמים כמבואר לעיל סעיף י"ד, ואחר־כך נשתנה וסתה ליום אחר מן הראשון, צריכה לחוש לוסת הראשון ולוסת המחודש, ואסור לבעלה לשמש עמה עונה אחת בוסת הראשון עד שתבדוק עצמה, וְיעבור זמן וסתה, לפי שכבר הוקבע. וכן חוששת לוסת האחרון, ולא ישמש עמה עד שיעבור הזמן האחרון ולא תראה בו דם, ומאז מותרת ואינה צריכה לבדוק את עצמה. (וב"עונה בינונית" שהיא משלושים לשלושים, צריכה לבדוק את עצמה, כדלעיל סעיף ח'). ואם עברו עליה שלושה זמנים מן הזמן הראשון ולא ראתה דם בהם, וראתה דם בשלושה זמנים אחרים, הַקָּבוּעַ האחרון עוקר את הַקָּבוּעַ הראשון ואינה חוששת עוד מעתה לַקָּבוּעַ הראשון וחוששת לַקָּבוּעַ האחרון שנתחדש לה אחרי הזמן הראשון{לב}:

[יז] ויש וסת קבוע הנקרא בשם וסת השבוע וכן וסת החודש, כלומר שרואה דם ביום ידוע מהשבוע או ביום ידוע מהחודש, ודינם שווה לדין וסת ההפלגות. כגון אם ראתה שלוש פעמים ביום ראשון או ביום חמישי שלוש פעמים, או באחד בניסן ובאחד באייר ובאחד בסיון, זאת כבר קבעה לה וסת בכל יום ראשון או בכל יום חמישי. או בכל אחד בחודש, ואפילו שאין ימי החדשים שווים (דהיינו שחודש מלא יש בו שלושים יום וחודש חסר יש בו עשרים ותשעה יום), זמן קביעות אחד בחודש גורם ראיית הדם. ודוקא לפי מניינינו אנחנו בני־ ישראל. אבל מניינם של־אומות העולם, אינו מעלה ואינו מוריד. ובוסת השבוע או בוסת החודש אינה צריכה ארבע ראִיות כמו בדין וסת ההפלגות כנזכר למעלה סעיף י"ד, אלא שלוש בלבד עם הראייה הראשונה, לפי שהראייה הראשונה ניכרת ביום מן השבוע או החודש{לג}:

[יח] אין אשה קובעת לה וסת אפילו אם ראתה שלושה חדשים חודש אחר חודש, אלא אם־כן היתה ראייתה באותו זמן, או ביום או בלילה. אבל אם ראתה לפעמים ביום ולפעמים בלילה, כגון שהראייה הראשונה היתה ביום והראייה השניה היתה בלילה והראייה השלישית ביום, אין זה נקרא וסת קבוע. ואם ראתה שלוש פעמים ביום והרביעית בלילה, היום נקרא וסת קבוע וחוששת לו, וחוששת גם לראייה הרביעית שבלילה. וכן אם ראתה שלוש פעמים בלילה ופעם רביעית ביום, דין אחד להם כמו הראשון. ואם ראתה פעם הראשונה ביום ושלוש האחרונות בלילה, או ראתה הראשונה בלילה ושלוש האחרונות ביום, או שלוש ביום ושלוש בלילה, כבר נעקר חשש הראשונות וחוששת לאחרונות בלבד{לד}:

[יט] כמו־כן יש וסת הנקרא בשם וסת הגוף, שהוא קורֶה מחמת שינוי שיֵאָרע בטבע גופה, כגון שמרגישה כאב בפי כריסה והוא נגד טבורה, או מרגישה כאב בְּשִׁפּוֹלֵי מעיה שהוא בית הרחם{לה}, או מרגישה חום וקור באיברי גופה, או שכבד עליה ראשה ואיבריה, או שהיא מגהקת פעמים רבות או מתמתחת פעמים רבות, או מפהקת פעמים רבות, או מתעטשת מלמטה{לו} פעמים רבות (או רואה דם טהור מתחילה, כגון חום־בהיר, או כמו מוגלא, ואחר־כך דם טמא{לז}). כאשר הוקבע שרואה דם מחמת אחד ממקרים אלו, ויחזור לה זה שלוש פעמים ואפילו אם אינו בימים ידועים, נקרא זה וסת קבוע, וחוששת לו כשייארע לה דבר מאחד מאלה. ואם לא פיהקה ולא גיהקה ולא נתמתחה או נתעטשה פעמים רבות, אלא אירע לה אחד מהן פעם אחת, ואפילו אם הוקבע לה בשלוש פעמים, אין זה נקרא וסת קבוע, כי זה רגיל שייארע לבני־אדם. אלא אם־כן אירע פעמים רבות, בכל פעם משלוש הראיות{לח}: