יום ג' שבוע פרשת בא

[יא] יש שאלות חמורות, כגון אם ראתה דם סמוך אחרי תשמיש{כב}, או בקינוח שאחרי הטלת מי־רגליים (דהיינו כשניגבה עצמה אחרי שתן){כג}, וכן אם מצאה דם שנראה שהוא בא מפצע או שׂריטה שבאותו מקום{כד}, וצריכים לשאול מורה־הוראה כדת מה לעשות:

[יב] אם נטמאה באמצע התשמיש, או הרגישה שנפתח אז מקורה להוציא דם, חייבת לומר לבעלה מיד שנטמאה. אבל אסור לו לפרוש ממנה בקישוי, ואם פירש חייב כרת. וכן היא לא תזוז. אלא כיצד יעשה. ישען מיד על ציפרני־רגליו, ולא עליה, ויתמלא פחד ורתת על העבירה שבאה לידו, וישהה בלא דישה (דהיינו בלי להוליך ולהביא) עד שימות הָאֵבֶר, ואז יפרוש. ואם פירש באיסור, צריך לעשות תשובה על החטא{כה}. 

וראוי לשנן דין זה היטב מידי פעם, ולציירו במחשבה, שאם יבוא מעשה לידיהם, לא יתבלבלו ויכשלו חס ושלום כמו שכבר אירע לכמה{כו}:

[יג] אשה שקבעה לה וסת שלוש פעמים רצופות, כגון מעשרים יום לעשרים יום, ואחר־כך שינתה ליום שלושים, צריכה לחשוש לשני הזמנים האלו, דהיינו בכל עשרים, ובשלושים. ואם לא חזרה לראות ביום עשרים, תחשוש ליום שלושים, ולא ייעקר ממנה יום עשרים שלא תחשוש עוד ממנו, אלא אם תקבע לה משלושים לשלושים שלוש פעמים. ואם חזרה וראתה ביום עשרים אחרי שכבר ראתה פעם או פעמיים משלושים לשלושים, זה יורה שכבר האורַח הגיע בזמנו הראשון, וחזר וסתה מעשרים לעשרים כפי שהיתה רגילה, ואינה חוששת עוד ביום שלושים{כז}:

[יד] ישנם כמה מיני וסתות, וכמו שנבאר בעזרת ה' לקמן. והמצוי ביותר הוא וֶסֶת הַהַפְלָגוֹת{כח}, דהיינו מֶרְחַקִּים (מלשון ספינה המפליגה, מפני שהתרחקה מן היבשה{כט}). והוא אם ראתה דם פעם אחת ואחר־כך ראתה עוד שלוש פעמים בשלושה הפרשי־זמנים שווים, ונמצא בין הכל ארבע ראִיות. כי באופן זה אין הוסת נחשב קבוע בשלוש ראיות בלבד כבשאר וסתות, לפי שהפעם הראשונה שראתה בה דם, עדיין אינה נחשבת, היות ועדיין לא ניכרה הפלגתה מהראייה שאחריה. כגון אם ראתה היום, ולסוף עשרים יום פעם אחרת, וחזרה עוד לסוף עשרים יום, וחזרה עוד לסוף עשרים יום, צריכה לחוש לכל יום תשלום־עשרים. ולא ישמש עמה בעלה באותה עונה הסמוכה לוסתה, מתחילת הלילה עד סופה, או מתחילת היום עד סופו. וכשתבדוק את עצמה ותמצא שהיא טהורה, מותר לשמש עמה אחרי שתעבור העונה (כמבואר לעיל סעיף ח'){ל}: