יום ב' שבוע פרשת בא

[ד] דוקא בתשמיש הם אסורים בעונת הפרישה. אבל בשאר ענייני קרבה ואפילו חיבוק ונישוק, מותרים הם אז מצד הדין, ואפילו לישון באותה מטה בקירוב בשר, כל עוד שלא ראתה דם בפועל{יב}. אך טוב ונכון להחמיר, כדי שלא לגרות יצר־הרע בעצמו, והכל לפי האדם ולפי העניין. ובשאר הרחקות, כגון הושטת חפץ מיד ליד וכדומה, אין צורך להחמיר{יג}:

[ה] אם התחילה ראִייתה בְּהָנֵץ החמה, ולא ברור אם זה מעט לפני הנץ ותחשוש בלילה, או מעט אחריו ותחשוש ביום, הולכים אחרי היום, לפי שאז ודאי היתה טמאה. כמו־כן בהתחילה ראייתה בשקיעת־החמה, ולא ברור אם לפני או אחרי, הולכים אחרי הלילה מטעם זה{יד}:

[ו] אחרי שיעבור אותו היום או הלילה שוסתה בו ולא ראתה כלום, מותר לשמש עמה. וגם כשהוסת נמשך כמה ימים, אינה אסורה כעת אלא בעונה הראשונה בלבד{טו}:

[ז] בעונת וסתה הנזכרת לעיל, צריכה היא לבדוק את עצמה לכתחילה בחורים ובסדקים, בתחילת העונה ואחריה מיד, וראוי גם באמצעה. שיש לחוש שמא תראה לכל־הפחות מעט דם וייעלם. וזה דוקא אם היה לה וסת קבוע (דהיינו שנקבע לה הוסת בזמן ידוע שלוש פעמים רצופות), ואם לאו אינה צריכה לבדוק כלל בעונת וסתה. ויש אומרים שגם בוסת שאינו קבוע צריכה לבדוק כאמור{טז}:

[ח] אשה שיש לה וסת קבוע ועברה עונת וסתה ולא בדקה בה ולא ראתה אז דם, אסור לבעלה לשמש עמה, עד שתבדוק עצמה ותמצא שהיא טהורה. וזה מועיל אפילו אחרי כמה זמן מעונת הוסת. אך אם אין וסתה קבוע, אין עליה לבדוק את עצמה, אלא הואיל ולא ראתה דם אז בעונת וסתה, מותר לבעלה לשמש עמה. אבל ביום השלושים, והוא הנקרא "עונה בינונית" (דהיינו שזהו הזמן הממוצע של־כלל הנשים בוסתות, לראות משלושים יום לשלושים יום. כגון שראתה בב' בניסן, חוששת לא' באייר{יז}, מלבד ב' באייר שחוששת לו מטעם וסת החודש כדלקמן סעיף י"ז), צריכה היא לבדוק את עצמה קודם תשמיש, שזה נחשב כוסת קבוע{יח}:

[ט] כאשר יש לה וסת קבוע, אינה צריכה לחשוש ב"עונה בינונית"{יט}. וכן כאשר אינוּ קבוע, אבל ראייתה תמיד (לפחות שלוש פעמים האחרונות) היא אחרי שלושים יום, אינה צריכה לחוש לעונה בינונית{כ}:

[י] דין עונה בינונית, כדין שאר וסת המבואר לעיל סעיף ב', שאין איסור ביום ובלילה גם יחד. אלא רק כמו בפעם האחרונה, אם ביום, אסורה עתה ביום בלבד, וכן בלילה{כא}: