כט אלול

[כ]אין נוהגין בקהילותינו לעשות סוכה סמוך לבית־הכנסת{טל}:

[א] עַלֵּי הַלּוֹלָב גדלים שנים שנים דבוקים מִגַּבָּם, וגב כל שני עַלִּין נקרא תְּיוֹמֶת. אם נסדק כל הֶעָלֶה האמצעי העליון עד שנראה כשניים, פסול. ואם לא נתרחקו הסדקים כל־כך, כשר אפילו נחלקה כל התיומת. אבל אם נחלקו רוב עלי הלולב ברוב כל עלה ועלה מהן, פסול. מיהו לכתחילה נוהגים להחמיר שלא ליטול אפילו נחלקה מקצת תיומת העלה העליון. ואם נקטמו ראשי שנים מתוך שלושת העלין העליונים ברוב כל עלה ועלה מהן, פסול. ויש אומרים שאם נתייבש לגמרי נחשב כקטום, אמנם הנשרף מן החמה אינו בכלל יבש מאחר שעומד בקשיותו. ואם העלה העליון אינו כפול מתחילת ברייתו, כשר{א}:

[ב] לכתחילה עדיף ליקח לולב שֶׁעַלָּיו אינם כפופים בראשן{ב}. אם נתעקם הלולב לפניו או לאחד מצדדיו, פסול. והיינו דוקא אם נעשתה השדרה כגב בעל חטוטרת, אבל לא בעיקום מועט. ואם נתעקם לאחוריו כגב בעל חטוטרת, כשר, מפני שזוהי ברייתו. מיהו למצוה מן המובחר יש להחמיר{ג}. אם ראשי העלין העליונים מסובכים זה בזה, כשר{ד}:

[ג] הַהֲדָס צריך להיות משולש, דהיינו שיוצאין בו מכל קן וקן שלושה עלין בשורה אחת בשוה, שלא יהיה אחד גבוה או נמוך מחבריו. וצריך הוא להיות משולש מלמטה עד למעלה. אך אין זה מעכב, אלא אף אם למטה המועט אינו משולש והרוב שלמעלה משולש, גם־כן כשר. והוא הדין להיפך, כשהרוב למטה משולש. וכל שיש קו הנפגש בשלושת שרשי העלין, נחשב משולש, ר"ל אפילו שבשורש אחד הוא נפגש מלמעלה ואחד מלמטה. ואין חובה שיהא כל העץ מכוסה בעלין, אלא אעפ"י שאין ראשו של זה מגיע לעוקצו של זה, כשר. וצריך לדקדק שלא ינשרו העלין מן ההדס{ה}:

[ד] יש להחמיר לכתחילה שלא יהיו ראשי ההדַסִּים קטומים, דהיינו ראשי העצים, אבל בקטימת העלים אין קפידא{ו}. והענפים הקטנים שיוצאין בין הקנים, יש אומרים שצריכים לקטוף אותם מערב יום טוב, שלא יפסיקו בין הקנים{ז}: