כו אלול

[ה] בשאר הלילות, וכן בכל הימים, אין חיוב לאכול בסוכה. אלא שאם רצונו לאכול אכילת קבע או לישן, חייב הוא לאכול או לישן בסוכה. ואם רוצה שלא לאכול כל שבעת ימי החג אלא פירות או קליות וכיו"ב, יכול לאכול חוץ לסוכה. ואכילת קבע, היינו פת יותר מכביצה אפילו לא קבע עליה, ואפילו היא פת כיסנין (פירושה עיין לעיל סימן ל"ד סעיף ב'). וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן יותר מכביצה, וקבע עליו, חייב בסוכה, ולברך לישב בסוכה (דהיינו אפילו לנוהגים שלא לברך אלא בשעת סעודה, כדלקמן סעיף י'. ויש אומרים שעל פת כיסנין ותבשיל מחמשת מיני דגן אין מברכין על הסוכה אא"כ אוכל מהן שיעור קביעות־סעודה). אבל פירות אפילו אכל הרבה וקבע עליהם, וכן יין או שאר משקים או בשר וגבינה, מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. וכל זה מדינא, אבל מי שיחמיר על עצמו שאפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה, הרי זה משובח{יד}:

[ו] אין ישֵנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי (והוא כמו מהלך מאה אמה. ויש ליזהר בדבר, כי הוא זמן קצר מאד, פחות מדקה אחת{טו}) מפני שאין קבע לשינה, שפעמים די לאדם להתנמנם מעט. לפיכך הרואה את חבירו מנמנם חוץ לסוכה, כגון בבית־הכנסת או תוך כדי נסיעה, יש מי שאומר שצריך לעוררו. והחרד לדבר ה' ישתדל להיות לו מקום שיוכל לדור שם עם אשתו כמו בכל השנה אם אפשר לו בלא צער, כדי לעבוד את ה' בשמחה. שנאמר{טז} ושמחת אתה וביתך{יז}. ולכל הפחות צריך שתהא הסוכה ראויה לישן שם הוא לבדו. ואם אינה כן, יש אומרים שאפילו בדיעבד היא פסולה{יח}:

[ז] ירדו גשמים, פטור מן הסוכה. ודוקא אם ירדו כל־כך שהוא משער שאם היו נופלים לתוך תבשיל היה מתקלקל, אפילו אין לפניו תבשיל. או שהוא משער שאם היו נופלים לתוך החדר שהוא בו היה יוצא משם לחדר אחר, אז יוצא גם מן הסוכה לבית. ואם התחיל לאכול בסוכה ואחר־כך ירדו גשמים, ונכנס לתוך הבית וישב לאכול{יט}, או שמחמת הגשמים התחיל לאכול בבית, ואחר־כך פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחוייב ללכת באמצע הסעודה מביתו לסוכה. וכן בזמן הקוֹר אם המאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה ואוכל בבית{כ}:

[ח] ולענין שינה בסוכה, גם גשמים מועטים הַוֵי צער לישן ויכול לצאת. ואם יצא לביתו ושכב כדי לישן{כא} ואחר־כך פסקו הגשמים, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבוקר{כב}. וגם אם ישן ביום, אין מטריחין אותו, עד שייעור משנתו{כג}:

[ט] כשהוא פטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, נקרא הִדיוט ואינו מקבל שכר, ואינו רשאי לברך משום דהויא ברכה לבטלה. וכשיוצא מן הסוכה בשביל הגשמים, לא יבעט בסוכתו ויצא, אלא יצא בהכנעה כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו{כד}: