כד אלול

[יד] יש מחמירים שלא יקצוץ הישראל בעצמו סכך לסוכתו מעצים של־גויים (שמא גזלוה מישראל) אלא יקנה מאחר, זולת בשעת הדוחק יכול לקצוץ בעצמו אלא שיטול רשות מבעל הקרקע{כו}, ועיין לקמן סימן קי"ז סעיף י"ד:

[טו]מותר לעשות סוכה בחול המועד, אפילו כשצריך לבנותה מעשה אומן{כז}:

[טז] עצי הסוכה בין מהדפנות בין מהסכך, אסורים בהנאה עד לאחר שמחת־תורה, כיון שהוקצו למצוה. ואפילו ליטול מהם קיסם לחצוץ בו שיניו, אסור. ואפילו אם נפלו, אסורין, ואין מועיל בהם תנאי. ואם חל שמחת תורה בערב־שבת, אסורין גם בשבת. וכן נויי סוכה, אסורין בהנאה אפילו נפלו, וכיון שאסורין בהנאה לכן בשבת וביום טוב אסורין בטלטול משום מוקצה. ומכל־מקום אתרוג התלוי בסוכה לנוי, מותר להריח בו, דלא הוקצה מריח, רק לא יגע בו. ואם התנה עליהם קודם בין־השמשות הראשון של חג ואמר, אינִי בודל מהם כל בין השמשות של שמונת הימים, או אמר אני מתנה עליהם לאכלם אימתי שארצה, הרי זה מותר להסתפק מהם בכל עת שירצה, ואפילו לא נפלו. ותנאי זה מועיל אף בזמנינו, ולא רק על הנויין שבדפנות אלא גם שבסכך{כח}:

[יז] גם לאחר החג כשסתר את הסוכה, לא יפסע על העצים ולא ישתמש בהם לדבר מגונה, משום דתשמישי מצוה נינהו כמו ציצית, עיין לעיל סימן ח' סעיף ל"ב{כט}. אך מותר לשרפם{ל}:

[יח] אסור לחקוק פסוק בסוכות תשבו וגו' או שאר פסוק, על דלעת וכיוצא בה לנוי סוכה, משום שיבא אחר־כך לידי בזיון{לא}: