יט אלול

[ט] דיני ברכות השחר ביום הכפורים, הם כמו שנתבאר לעיל בהלכות תשעה באב סימן ק"ה סעיף ו':

[י] טוב להריח כמה פעמים בבשמים ולברך עליהם כדי להשלים מאה ברכות, וכן נוהגים. אמנם כל זמן שלא הסיח דעתו, אסור לברך שנית דהוי ברכה לבטלה. על כן צריך להפסיק בנתים זמן גדול שיהא היסח הדעת. וטוב שיריח בכל פעם בשמים אחרים אף שהם ממין אחד, ומכל־שכן אם יש לו שלשה מינים כגון עצי בשמים, עשבי בשמים, ומיני בשמים. ואם יכוין לכל ברכות השליח־צבור והקוראים בתורה והמפטירים, לא יחסרו לו רק שלש ברכות לתשלום מאה, וישלים באלו שעל הבשמים{טז}:

[יא] עיקר כפרת העוונות ביום הזה היא בשביל העינוי, ולכן לא יצפה מתי יסתיים הצום ובבקר יאמר מי יתן ערב, אלא אדרבא ישמח על כל רגע שסובל צער העינוי מאכילה ושתייה וכו'{יז}:

[יב] כשיש תינוק לִמּוֹל, מלין אותו קודם המוסף, ותחילה מחזירים הס"ת למקומו, ויוצאים למקום המילה, וכשחוזרים אומרים [והוא רחום וכו'] אשרי יושבי וכו' וקדיש ומוסף{יח}. ואינו מברך על הכוס כלל, ומברך על הבשמים, ואשר קידש ידיד מבטן{יט}. מוהל הנוהג למצוץ ביין לא יזלפו בפה, רק ביד ומוצץ בפה כדרכו{כ}. ומותר לו לחטא את פיו במשקה מרובה ב"אלכוהול", ולא חיישינן שמא יבלע, מפני שאינו ראוי לשתייה לשום אדם{כא}:

[יג] מה שנוהגין בשאר קהילות להשתחוות וליפול על הפנים בסדר־עבודה, זכר למקדש, אינו נהוג אצלינו{כב} וכנז"ל סימן ק"י סעיף י"ז: