טו אלול

[ח] מותר לעמוד על כַּרִים וכסתות אפילו הן של עור, אבל בתפילת העמידה אסור לעמוד אפילו על כרים וכסתות שאינם של עור משום שנראה כמתגאה. אך מותר לו לעמוד על שאר דברים, אם אינם גבוהים ג' טפחים מן הארץ{טו}:

[ט] כל חולה אף־על־פי שאין בו סכנה, או מי שיש לו מכה ברגלו, וכן היולדת כל שלשים יום, מותרין בנעילת הסנדל, לפי שהצינה קשה להם{טז}:

[י] גם מעוברות ומניקות, חייבות להתענות כל היום אעפ"י שהן מצטערות{יז}. ומניקה שֶׁוַּלְדָּהּ חולה ומסוכן ואינו רוצה לינק כי אם ממנה, ואם תתענה יהיה סכנה לולד, לא תתענה{יח}:

[יא] מעוברת שהריחה איזה מאכל ונתאוותה לו, וידוע שאם אין נותנין לה ממה שהיא מתאווה היא וּוַלדה מסוכנים, לכן אם אמרה צריכה אני לאכול אף־על־פי שאין פניה משתנים (או שרואים שפניה משתנים אף־על־פי שאינה אומרת כלום{יט}), לוחשים לה באזנה שהיום הוא יום הכפורים, כי לפעמים מתיישבת דעתה בכך, שאולי שכחה שהוא יום הכפורים. ואם לא נתיישבה דעתה, מאכילין אותה מתחילה דבר מועט, שטובלין אצבע בָרוטב וכדומה ונותנים לתוך פיה, כי לפעמים מתיישבת דעתה בכך. ואם לאו, נותנים לה פחות מכשיעור (המבואר לקמן סעיף י"ג) מן הרוטב. ואם לאו, מן המאכל עצמו. ואם עדיין לא נתיישבה, נותנין לה די צרכה{כ}. וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסוכן הוא, ומתנהגים עִמו כמו שכתבנו. אבל כל זמן שלא נשתנו פניו, אין מאכילין אותו אף־על־פי שהוא אומר צריך אני{כא}:

[יב] יולדת או מפלת, וכן חולה שיש בו סכנה, לענין אכילה ושתייה וחילול יום הכפורים, דינם כמו בחילול שבת, וכמבואר לעיל בהלכות שבת סימן ע"א וסימן ע"ב. אלא שלעניין אכילה ושתייה, אפילו כמה רופאים אומרים שאינו צריך, ואפילו אומרים שהאכילה או השתייה תזיק לו והחולה אומר שהוא צריך, ואפילו הוא אומר שעדיין אינו מסוכן אלא שאם לא יאכל יכבד עליו החולי ויסתכן, שומעין לו ומאכילין אותו. כי לעניין אכילה ושתייה הוא יותר מבין בעצמו, וכמו שנאמר{כב} לב יודע מָרַת נפשו{כג}: