יג אלול

[טז] נוהגין ללבוש הבגדים היקרים, ויש לובשים לבן דוגמת מלאכי השרת. ויש לובשים בגדי פשתן לבנים תכריכי יום האחרון, שעל־ידי־זה לב האדם נכנע ונשבר. גם הנשים לובשות בגדיהן היקרים לכבוד היום{מ}:

[יז] טוב שהאב והאם יברכו את הבנים ואת הבנות, קודם שהולכים לבית־הכנסת, שאז כבר חלה קדושת היום ושערי רחמים נפתחו. ויתפללו בברכה זו שיכתבו לחיים טובים, ושיהא ליבם נכון ביראת ה'. ויתחננו בבכי ובדמעות שתקובל תפילתם, וגם הבנים והבנות יתעוררו ללכת בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו. ויקדימו לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת־ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת{מא}:

[יח] כשלובש הטלית מבעוד יום, מברך עליו. ואם נתאחר עד בין־השמשות, לא יברך עליו{מב}:

[א] כתוב{א} בחֹדש השביעי בעשור לחֹדש תענו את נפשותיכם, וכל מלאכה לא תעשו וגו'. וקיבלו חז"ל שחמישה דברים הם הנחשבים עינוי ואסורים ביום הכפורים, ואלו הן. א' אכילה ושתייה, ב' רחיצה, ג' סיכה, ד' נעילת הסנדל, ה' תשמיש המטה. ואסור גם כן בכל המלאכות ובטלטול, כמו בשבת{ב}. וכיון שצריכין להוסיף מחול על הקודש, לכן אסורים בכל אלו מבעוד יום זמן מועט קודם בין השמשות{ג}, וכן במוצאי יום הכפורים זמן מועט לאחר צאת הכוכבים{ד}:

[ב] אסור ליגע באוכלין ובמשקין, אלא אם־כן כשצריכים לתת לילדים קטנים{ה}: