יא אלול

[ו] מצוה על כל אדם לטבול במקוה כשרה בערב יום הכפורים. וראוי לדקדק שלא תהא עליו שום חציצה{יז}. ועדיף שתהיה הטבילה לאחר חצות היום. ואין מברכין על טבילה זו, וגם אין לומר אז וידוי. ודי בטבילה אחת, ואם טובל ג' פעמים או יותר הרי זה משובח. ואין אצלינו מנהג ללקות{יח}:

[ז] מי שהוא אבל רחמנא ליצלן, אפילו באמצע השבעה, יכול לרחוץ ולטבול אפילו בחמים, כמו שעה או שתי שעות קודם הלילה, כי יוהכ"פ מבטל השבעה. אך שאר כל דיני אבִילות, כגון ישיבה על גבי קרקע ובלא מנעלים, נוהג עד הלילה{יט}, ויש מי שמיקל{כ}:

[ח] קצת נוהגים להדליק נר אחד לכל אדם. מפני שביום הכפורים ירד משה עם הלוחות השניות, והתורה נקראת נר. ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו, לכפר עליהם{כא}. וטוב שנר אחד יהיה בביתו שידלוק עד שעת ההבדלה ויבדיל עליו (עיין לקמן סימן קי"ד סעיף י"ז), ואחד בבית־הכנסת{כב}:

[ט] מקדימים ללכת לבית־הכנסת להתפלל מנחה (ואין נוהגין ללבוש אז בגדי שבת{כג}) וכשמסיים כל אחד תפילת הלחש, מתודה כל הוידוי (עיין לקמן סימן קי"ד סעיף ו' פרטי דיני הוידוי) וחוזר ש"צ התפילה ואינו אומר הוידוי{כד}. ובבלדי נוהגים להתפלל תפילה אחת, הש"צ בקול רם והקהל עמו בלחש, ובסיום התפילה אומר הוידוי בקול רם והם אומרים עמו. והטעם כדי לצאת ממחלוקת, מפני שיש פוסקים שסוברים שגם הש"צ צריך לומר הוידוי בחזרת התפילה{כה}. ולאחר תפילת המנחה, אומרים אבינו מלכנו אם יש פנאי, בין כשחל יום כפור בחול בין כשחל בשבת{כו}, ואומר הש"צ קדיש תתקבל, וחוזרים לבתיהם:

[י] לפנות ערב אוכלים סעודה המפסקת, (ולא נוהגים לטבל פרוסת המוציא בדבש{כז}). ואין לאכול בסעודה זו אלא דברים שהם קלים להתעכל, כגון בשר עוף. וכן לא יאכל ולא ישתה דברים המחממים, כגון מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום, וכן ביצים וחלב חם ודגים ויין, ושום צלוי או מבושל{כח}. וצריך ליזהר מאד להוסיף מחול על הקודש, דהיינו שיפסיק לאכול מבעוד יום קצת קודם בין־השמשות (ויתר האיסורים, כדלקמן סימן קי"ג סעיף א'). וטוב להקדים להפסיק כחצי שעה קודם. ואם הפסיק מלאכול בעוד היום גדול, מותר לו לאכול או לשתות אחר־כך, כל זמן שלא קיבל עליו את התענית. ועדיף שיתנה קודם ברכת־המזון ויאמר בפירוש, או לכל הפחות יהרהר בלבו, שאינו מקבל עליו עדיין את התענית{כט}: