צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
י אלול
סימן קי"ב - הלכות ערב יום הכיפורים
[א] ערב יום הכפורים, מנהגינו לומר באשמורת כל הסליחות והוידויים כשאר הימים, חוץ מנפילת פנים{א} [ויש מדלגים מן למתודה חטאתיו וכו' מפני שזה כהקדמה לנפילת פנים, שאומרים בו נִפְּלה נא ביד י"י{ב}], ובתפילה אומרים מזמור לתודה{ג} וכן אבינו מלכנו (כדלעיל סימן קי"א סעיף ג') אבל לא נפילת פנים ולא למנצח{ד}:
[ב] מה שנוהגים בשאר קהילות לעשות כפרות בערב יום הכפורים בתורנגולים או בכסף ואומרים עליהם תחינות ופסוקים, אינו נהוג אצלינו{ה}:
[ג]מצוה לאכול ולשתות בערב יום הכפורים, ולהרבות בסעודה, שהוא נחשב כמו יום־טוב. וכל האוכל והשותה אז לשם מצוה, נחשב לו כאילו התענה תשיעי ועשירי{ו}:
[ד] עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיְּרַצֶּה את חבירו. שנאמר{ז} מכֹּל חטאתיכם לפני י"י תטהרו. כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' בלבד, יום הכפורים מכפר. אבל מה שבין אדם לחבירו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו{ח}. לכן צריך כל אדם לדקדק שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפייס אותו. ואם יש בידו ממון שהוא מסופק בו אם הוא שלו על־פי הדין או לא, יודיע לחבירו שהוא רוצה לעמוד עמו מיד לאחר יום הכפורים לדין תורתינו הקדושה, ויקבל על עצמו לקיים כאשר יצא מפי הבית־דין{ט}. וגם אם לא חטא נגד חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו, ומחוייב ללכת בעצמו לפייסו. אך אם קשה עליו, או שהוא מבין כי יותר קרוב שיתפייס על־ידי אמצעי, יעשה על־ידי אמצעי. והאיש אשר מבקשים ממנו מחילה, ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי, כי אין זה ממדת ישראל אלא ממדת עשו, שעליו נאמר{י} ועֶברָתו שְׁמָרָה נֶצח. וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, והגבעונים לא מבני ישראל המה{יא}. אבל דרכם של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעוס ונוח לִרְצות, וכשהחוטא מבקש ממנו למחול ימחול בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו הרבה לא יקום ולא יטור. ואדרבא אם החוטא אינו מתעורר לבא אליו לבקש מחילה, יש לו להאיש הנעלב להמציא את עצמו לאותו שחטא, כדי שיבקש ממנו מחילה{יב}. ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכפורים, אין תפילתו נשמעת חס ושלום{יג}. וכל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו{יד}:
[ה] אם מת האיש אשר חטא לו, מביא עשרה אנשים (כדי לצרף שכינה אתם, שבזה יש יכולת שתימצא שם נפש המת בשעת הכנעת החי ווידויו לה, ובזה תתרצה נפש המת למחול{טו}) ומעמידם על קברו ואומר, חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו. והם ישיבו לו מחול לך, מחול לך, מחול לך{טו*}. ויש לו לילך יחף, גם יש לו לפרט את החטא אם אינו בזיון למת. אם קבר המת הוא חוץ לשלש פרסאות ממקום שדר בו החוטא, אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שלוחו לבקש מחילה, והשליח יקח שם עשרה אנשים, וילך על קברו ויאמר, הנני שליח של פלוני מודה ברבים ששלחני פלוני לומר שחטא לאלהי ישראל וכו'. אם חרף אדם לאחר מותו, אינו צריך לילך על קברו, אלא יבקש ממנו מחילה במקום שחרפו. ואם הוציא עליו שם רע, צריך לקבל על עצמו תשובה, לפי שעבר על איסור חמור של הוצאת שם רע על המתים{טז}: