ח אלול

[כא] שני ימים טובים של ראש השנה, כיום אחד ארוך הן חשובים וקדושה אחת הן, ולכן נחלקו הפוסקים אם לברך שהחיינו בליל שני בקידוש, וכן בתקיעות של יום שני, או לא. כי יש אומרים כיון דקדושה אחת הן וכבר בירך שהחיינו בראשון, אינו צריך לברך עוד בשני. ועל־כן נוהגים שבקידוש ליל שני מניחין על השלחן פרי חדש או יין חדש, שתהא ברכת שהחיינו שבקידוש גם עליו. או שלובש בגד חדש. ואם אין לו, אינו מעכב ואומר שהחיינו, כי אנו תופסין העיקר כהפוסקים שאומרים שצריך לברך שהחיינו{נה}. אבל בתקיעות שלְּ־יום שני, המנהג שאינו מברך שהחיינו קודם התקיעות. אלא אם כן חל יום ראשון בשבת, כיון שעדיין לא תקעו{נו}:

[כב] אסור לבשל או לחמם אוכל מיום טוב ראשון של ראש השנה לצורך יום טוב שני, והוא הדין שלא להכין שום דבר מיום ליום (וכמבואר לעיל סימן צ"ה סעיף ה' וסימן צ"ו סעיפים א' ב' ג'){נז}. מיהו בדיעבד שעברו ובישלו, לא נאסר המאכל{נח}. וצריך להודיע דין זה לנשים שלא יתחילו בבישול וכיוצא בזה בליל יום טוב שני עד צאת הכוכבים, כי הרבה נכשלו. ויהי רצון שלא ניבוש ולא ניכלם ולא ניכשל עד עולמי עד:

[א] כל אדם מחוייב לשוב בתשובה שלימה לפני ה' יתברך בעשרת ימי תשובה, קודם בֹא יום הגדול והנורא יום הכפורים, שנאמר{א} מכל חטאתיכם לפני י"י תטהרו. ואעפ"י שהתשובה והצעקה לפני ה' בבכי ובתחנונים יפים הם לעולם, מכל מקום בימים אלו שהם מיוחדים לתשובה, יפים הם ביותר ומתקבלים מיד. כמו שנאמר{ב} דרשו י"י בהמצאו, ואמרו רבותינו ז"ל{ג} אלו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. לכן צריך האדם בימים אלו לפשפש במעשיו ולשוב מדרכיו הרעים{ד}. וספק עבירה צריכה יותר תשובה מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט האדם כשהוא יודע שעשה עבירה מאם אינו יודע. ולכן קרבן אשם תלוי, צריך להיות יותר ביוקר מקרבן חטאת{ה}. וירבה בתורה ובמצוות ובצדקה{ו}, וימעט בעסקיו. וראוי שיהיו ימים אלו כמו חול המועד שלא יעשה בהם אלא מלאכה הכרחית. וביותר צריך האדם לתקן דברים שבינו לבין חבירו אשר עליהם אין כפרה עד שיחזיר את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק, ויפייסהו שימחול לו{ז}:

[ב] ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה, כי גם אנו מבקשים מאת ה' יתברך שיתנהג עמנו בחסידות{ח}. והאוכל כל השנה פת של גויים, לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל, וכדומה לזה{ט}:

[ג] כל עשרת ימי תשובה מנהגינו לומר פיוט שופט כל הארץ מעומד, קודם המהולל וברוך שאמר{י} [ובשבת שובה, אין לומר צועקים על חטאתם ולעוונם יבכיו, אלא יאמר תמורת זה שופכים את שיחותם ולחייהם יבעיו{יא}]. וכן אומרים אבינו מלכנו מעומד בשחרית [אחרי נפילת פנים בבלדי אליבא דמהרי"ץ{יב}, ובשאמי לפני נפילת פנים] וכן במנחה אפילו כבר הוא בין השמשות, וגם בערב יום הכפורים, חוץ משבת שובה שאין אומרים אותו{יג}. ובראש השנה אפילו כשחל בחול, מדלגים מאבינו מלכנו הזכרת חטא ועוון. אבל ביום הכפורים גם כשחל בשבת, אומרים אותו בשלמותו{יד}. ומנהג חֵלֶק מן השאמי לומר בימים אלו מזמור שיר המעלות ממעמקים אחרי ישתבח{טו}, ובבלדי אין אומרים אותו{טז}. [דיני אמירת המלך הקדוש, המלך המשפט, וכן זכרֵנו לחיים וכו', כתבנו לעיל בתחילת סימן ק"י]: