ז אלול

[טז] בעמדם להתפלל מוסף, צריך כל אחד לכוון דעתו בכוונה יתירה בתפילתו זאת אשר היא ארוכה בכמות ובאיכות, ובחינתה במקום עליון, עולה על כל התפילות{מו}. ורבים נוהגים להתפלל תפילה זו בלא לחש תחילה, אלא הש"צ בקול רם, והקהל אומרים יחד עמו בלחש, וכן הוא העיקר{מו*}:

[יז] כשאומר השליח־צבור והציבור, ואנחנו משתחוים וכו' המנהג שמשתחוים כולם, אבל אינם נופלים על פניהם. וכן אין נופלים בסדר עבודה ביום הכפורים{מז}:

[יח] מי שיצא ידי־חובתו בתקיעת שופר וצריך לתקוע בשביל אחרים, יכול גם־כן לברך את הברכות, אם הם אינם יודעים לברך{מח}. ונשים פטורות מתקיעת שופר, וכן המנהג, אבל יכולות הן לתקוע בלא ברכה, או יתקע להם אדם אחר בלא לברך{מט}:

[יט] כשיש מילה בראש השנה, יש אומרים שֶׁיִּמּוֹל לאחר ההפטרה קודם תקיעת שופר, שכך הוא הסדר, ברית אברהם (זו מילה) ועקִידת יצחק (זה שופר). אבל מנהגינו לִמּוֹל בגמר התפילה אחר היציאה מבית־הכנסת, כיון שמלין בבית{נ}:

[כ] כשיוצאין מבית הכנסת, יש ללכת בשׁוּבָה ונחת, שמחים וטוֹבי־לב, בבטחון כי שמע ה' קול תפילותינו ותקיעותינו ברחמים. ואוכלין ושותין כיד ה' הטובה, ואין מתענין בראש השנה ולא בשבת בנתיים. ומכל־מקום יזהרו שלא לאכול כל שבעם, למען לא יָקֵלּוּ ראשם ותהא יראת ה' על פניהם{נא}. ואחר ברכת המזון יש נוהגים שלא לישן, וכן ראוי לעשות. ורק אחרי חצות יכול לישן. והיושב בטל, כישן דאמי. אלא יעסוק בתורה או בתהלים או בספרי יראה ומוסר, כי קדוש היום לאדונינו{נב}. והולכין לבית־הכנסת לומר מזמורי תהלים בציבור עד תפילת המנחה{נג}. ובהרבה מקהילותינו אין נוהגין לומר סדר תשליך{נד}: