חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ו אלול

סימן ק"י - הלכות ראש השנה 

[יא] שיעור התקיעה ארבעה טְרוּמִיטִין ומחצה (כשתי שניות) או תשעה טרומיטין (שלוש־ארבע שניות) וכל שבר כשלושה טרומיטין (שניה אחת) והתרועה לא פחות מתשעה טרומיטין (שלוש־ארבע שניות). ויכול להאריך בתקיעה או בתרועה כמה שירצה, אבל לא בשבר{ל}. ואין מאריכין בתקיעה של־תשר"ת יותר מבשל־תש"ת, ובשל־תש"ת יותר מבשל־תר"ת, אלא שיעור אחד לכל התקיעות כולן. זהו מנהגינו המקובל בידינו דור אחר דור, והוא מיוסד על דעת הגאונים ורבינו הרמב"ם, וכן העיקר. ומי שרוצה להחמיר כדעת שאר פוסקים{לא}, יעשה כל תקיעה מהתקיעות של־תשר"ת, יותר מי"ח טרומיטין (כשבע־שמונה שניות) ושל־תש"ת יותר מט' טרומיטין (כחמש שניות) ושל־תר"ת תשע טרומיטין (שלוש־ארבע שניות). וכל שבר מהשברים, כשלושה טרומיטין (שניה אחת) וכל תרועה כט' טרומיטין (שלוש־ארבע שניות):

[יב] התרועה אין עושין טו טו טו וכו' כמנהג שאר כמה קהילות ישראל, אלא קול רועד{לב}, על־ידי הפסֵקים בנשימה או בלשון, אבל לא בצירוף נענוע היד{לג}. ושברים תרועה דתשר"ת, 

עושין תמיד בשתי נשימות{לד}, ויש מהשאמי שנוהגים בתקיעות דמיושב בנשימה אחת{לה}. והיינו שמפסיקים מעט בנתיים פחות מכדי נשימה, אבל אין להריע מתוך השבר{לו}. וברוב המקומות אין מקרין לפני התוקע, כי התוקעים בקיאים{לז}. ונוהגין להעלות את התוקע לקרוא חמישי בספר תורה{לח}, הן ביום טוב ראשון הן ביום טוב שני, אא"כ חל בשבת שאין תוקעין בה{טל}:

[יג] בעת תקיעת שופר, צריך האדם להכין עצמו לשמוע קול שופר לקיים מצות עשה יום תרועה יהיה לכם{מ}. ויחרד וילפת ויבכה על כל עוונותיו, כי אותה שעה עת המוסף, היא שעת הדין. וכל־כך עשה ה' חסד ורחמים עם ישראל לדונם אז בעת שהם עסוקים במצוה, כדי שלא לדקדק עליהם. ובתקיעות דמיושב, נכון לכל אדם להתוודות בלחש שלא ישמעו הדברים לאזניו, ובין סימן לסימן דוקא, דהיינו בין תשר"ת לתש"ת ובין תש"ת לתר"ת, כי אז השטן מעורבב ודברי הוידוי עולים למעלה. ויתוודה תחילה באופן כללי, עברתי על לא תעשה ועשה, ואחר־כך יפרט. וחייב התוקע להתכוין להוציא לכל השומעים אותו, והם גם־כן יתכוונו לצאת{מא}:

[יד] כשהתוקע אומר את הברכות, אל יאמרו הקהל ברוך הוא וברוך שמו, וישמעו היטב את הברכות{מב}. ואחר כל ברכה יאמרו בכוונה אמן. ואסור לו ולהם להפסיק מכאן עד לאחר כל התקיעות{מג}:

[טו] הברכות והתקיעות צריכים להיות בעמידה. ודוקא התוקע, אבל הקהל יושבים אז, ולכן נקראים תקיעות דְּמִיּוֹשֵב. ובמוסף מפני שעומדים, נקראים תקיעות דְּמֵעוֹמֵד. ונוהגים שהתוקע עומד באמצע בית הכנסת על־יד התיבה שקראו שם בספר תורה{מד}, וכן במוסף עומד על־יד התיבה (לימין שליח ציבור, או לשמאלו). ואם אחֵר תוקע במוסף, יכול לעמוד במקומו, ואינו צריך לעמוד על יד התיבה{מה}. [הדינים אם טעה בתקיעות, עיין בשלחן ערוך סימן תק"צ סעיפים ז' ח' ט']:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד