ה אלול

[ו] מנהגינו שמברך איש לרעהו בראש השנה בנוסח זה, תִּכָּתֵב בספר החיים ובספר הזכרון [ויש מוסיפים, ובספר מחילה וסליחה וכפרה]. והלה משיב, ואתה תכתב בספר החיים ובספר הזכרון [ובספר מחילה וסליחה וכפרה]. וזה הן בלילה הן ביום. בין קודם חצות בין אחר חצות, בין ביום ראשון בין ביום שני{יז}. וכן עד יום הכפורים, ועד בכלל, אומרים נוסח זה, ואין מזכירין חתימה{יח}. [ורבים נוהגין שהחזן גם כן מברך כך לקהל בהוצאת ס"ת שני בר"ה ויום הכפורים, תכתבו בספר וכו', והם משיבים כנזכר]. ובמוצאי יום הכפורים אומר לו, תבושָּׂר במחילה וסליחה וכפרה. והלה משיב, ואתה תבושר במחילה וסליחה וכפרה{יט}. וכן נוהגים כשכותב אדם מכתב לחבירו מראש חדש אלול ואילך, מברכהו בתחילת המכתב או בסופו שיכתב בספר החיים ובספר הזכרון{כ}:

[ז] בליל ראש השנה עושים סימנים לשנה טובה, דברים המעוררים את האדם להיישיר מעשיו. כיצד. לוקח תמרה בידו ואומר, יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו, שיתמו שונאינו. ומברך בורא פרי העץ, ואוכל. ולוקח רמון ואומר יהי רצון וכו' שנרבה זכיות כָרמון, ואוכל. ולוקח תפוח ומטביל אותו בדבש ואומר, יהי רצון וכו' שתתחדש עלינו שנה מתוקה, ואוכל. ולוקח קַרָא (דהיינו דַּלַּעַת) ואומר, יהי רצון וכו' שיקרע (רוע) גזר דיננו, ויקראו לפניך זכיותינו. ומברך בורא פרי האדמה, ואוכל. ולוקח רוביא (יש נוהגים כהמפרשים דהיינו תלתן, והוא הידוע אצלינו בשם חִלְבּהּ. ויש נוהגים כהמפרשים שהוא פּוֹל המצרי, הנקרא לוביא בל"ע, הידוע אצלינו בשם דִּגְּרהּ. וטוב לקחת משניהם) ואומר, יהי רצון וכו' שירבו זכיותינו, ואוכל. ולוקח כָּרָתֵי (בצל־בר{כ*}) ואומר, יהי רצון וכו' שיכרתו שונאינו, ואוכל. ולוקח סלקא (תרד) ואומר, יהי רצון וכו' שיסתלקו אויבינו, ואוכל. ולוקח מראש כבש, או מראש דג ואומר יהי רצון וכו' שנהיה לראש ולא לזנב, ומברך שהכל, ואוכל. וטוב לעשות סדר זה גם בליל שני דראש השנה{כא}:

[ח] יש נוהגים לאכלם מיד אחר הקידוש, לפני שנוטלים ידיהם לסעודה, מפני כבוד היום כדרך שנוהגים בסעודות חשובות. ולעניין ברכה אחרונה, סוברים שאין צריך לברך מפני שהקידוש נחשב להתחלת סעודה. ויש נוהגים לאכלם אחרי אכילת פת־הבציעה של ברכת המוציא, מפני שמסתפקים שמא אם אוכלים קודם צריך ברכה אחרונה. ואם רוצים לאכלם אחר הסעודה וברכת המזון, רשאים, ואז לכולי עלמא חייבים בברכה אחרונה. הנוהגים לאכלם אחר ברכת המוציא, לא יברכו בורא פרי האדמה על תבשיל הקרא וכיוצא בו, וכן לא שהכל על הבשר או הדג, מפני שהם דברים הבאים מחמת הסעודה. אבל בורא פרי העץ מברכים{כב}:

[ט] יש לאכול בשר טוב{כב*}, ושאר מיני מתיקה. ואין לאכול דברים חמוצים, אבל דברים חריפים אוכלים. ויש מדקדקים שלא לאכול אגוזים, וכן פולים וקטניות, מפני שהם מרבים כיחה וניעה. וכן יש אומרים שאין לאכול ענבים שחורים, אבל לבנים אין קפידא. וטוב ללמוד בכל סעודה מארבע סעודות ר"ה, פרק אחד משניות מארבעת פרקי מסכת ר"ה, קודם מים אחרונים{כג}:

[י] סדרי התפילות והפיוטים וקריאת התורה וכו', מפורשים כבר בסידורים, והמעיין שם ימצא כל ההבדלים שבין המנהגים{כד}. וגם במספר התקיעות יש חילוקים. והנה על פי הַגְּמַרָא והגאונים והרמב"ם תוקעים רק מ"א תקיעות, שלושים מיושב ועשר מעומד ותרועה גדולה{כה}, ויש מהבלדי שנוהגים כך. ויש מהבלדי שמוסיפים ותוקעים ע"א תקיעות{כו}, ומנהג השאמי (דרך־כלל) ק"א{כז}. ויש אומרים שלאחר גמר התקיעות כפי מנהג המקום, אין לתקוע יותר אפילו מי שרוצה להתלמד כדי לתקוע ביום שני, זולת קטנים מותר לומר להם שיתקעו ואף מותר להשתדל ללמדם. אבל מנהגינו להקל שאפילו גדולים תוקעים ללא צורך{כח}. ולכולי עלמא השופר אינו מוקצה{כט}: