ב אלול

[ו] אם אין פנאי לומר כל האשמורות, יקצרו ויאמרו לכל הפחות את י"ב הסליחות המסודרות באלפ"א בית"א. ואלו הן המחוייבות כפי סדרן של ראשונים ועל פי רבינו האר"י ז"ל. בתחילה אשרי יושבי, וקדיש. לך י"י הצדקה. אל מלך. ויעבור. בעת רצון. א) רחמנא וכו' ויעבור. ב) אנשי אמונה. ג) תמהנו (שהוא על סדר תשר"ק). ד) אל תעש עמנו כלה. ה) אשמנו בגדנו. ו) אשמנו מכל עם וכו' לעינינו עשקו. [אך את אשמנו באומר ובפועל, אפשר לדלג]. ז) אלהינו שבשמים. ח) עננו אבינו. ט) אדון הסליחות. י) עשה למען אמיתך. יא) נפילת פנים, לדוד אליך י"י נפשי אשא. יב) אליך י"י נשאתי עיני{ל}:

[ז] אָבֵל תוך שבעה, אסור לו לצאת מביתו ללכת לבית־הכנסת לאמירת האשמורות, ואפילו בערב ראש השנה, לפי שאין מנהגינו להרבות בסליחות אז יותר משאר ימים{לא}. אלא הציבור אומרים האשמורות בבית־הכנסת, ואחר־כך באים לבית־האבל לתפילה{לב}:

[ח] משבת שלאחר תשעה באב ואילך, מפטירים בשבע שבתות שבע דנחמתא, וסימנם נו"ע ארק"ש. דהיינו נ'חמו נחמו. ו'תאמר ציון. ע'ניה סוערה. א'נכי אנכי. ר'ני עקרה. ק'ומי אורי. ש'וש אשיש{לג}, ומנהגינו להקדים פסוק ונודע בגויים{לד}. אבל אם חל יום א' דראש חדש אלול בשבת, דוחין עניה סוערה, ומפטירין השמים כסאי, לפי שהיא מדינא דתלמודא, או מפני שיש בה גם־כן מנחמות ירושלם{לה}. [ובשבת פרשת כי תצא שאז מפטירין רני עקרה, לא נהגו להשלים עליה גם עניה סוערה, אעפ"י שהיא סמוכה לה{לו}]. ואם טעה ואמר עניה סוערה, אם נזכר קודם שבירך לאחריה, יאמר גם השמים כסאי ויברך לאחריה. ואם לא נזכר עד לאחר הברכות, יאמר השמים כסאי בלא ברכות{לז}. ויש מהשאמי שנוהגים להפטיר אז עניה סוערה, ולא השמים כסאי{לח}. ואם חל ראש חדש אלול באחד בשבת, יש דוחין הפטרת מחר חודש, מפני שאין בה מנחמות ירושלם ומפטירין עניה סוערה. ויש שמפטירין מחר חודש מפני שהיא מדינא דתלמודא, וכן עיקר, בפרט למנהג הבלדי{טל}:

[ט] ידקדקו לבחור שלוחי־צבור שיתפללו בימים נוראים אנשים הגונים וגדולים בתורה ובמעשים טובים כפי מה שאפשר למצוא. וגם שיהיו מבני שלושים שנה ומעלה, שאז כבר נחה רתיחת דם הבחרות ונכנע ליבם. וגם שיהיו נשואים (ויהיו להם ילדים), שהם שופכים ליבם ומפילים תחנונים מקירות הלב. וכן ידקדקו לבחור תוקע בעל תורה ויראה כפי מה שאפשר להם למצוא. מיהו כל ישראל כשרים, רק שיהיו מרוצים לקהל. ואם רואה שיש מחלוקת בדבר, ימנע עצמו אף־על־פי שיעמוד מי שאינו הגון{מ}:

[י] אָבֵל כל שנים עשר חודש אחר פטירת אביו או אמו, מנהגינו שהוא יכול להיות שליח־צבור אפילו בראש־השנה ויום־ הכפורים, וכן תוקע בראש השנה{מא}: