ל אב

[יא] וזהו סדר ברכת הלבנה לפי מנהגינו. בסיום תפילת ערבית דהיינו אחרי עלינו לשבח, יוצאים ועומדים חוץ לבית־ הכנסת כנגדה{כב}, ומסתכלים בה כדי לברך (ואחר־כך אסור להסתכל בה){כג}, ומיישרים רגליהם כמו בתפילת שמונה עשרה{כד} (כדלעיל סימן ט"ז סעיף ה'). ומברך עליה הגדול שבציבור, וכולם שומעים ומכוונים. והמדקדקים אומרים עמו בלחש, ומקדימים לפניו שלוש תיבות קודם סיום הברכה, כדי שיוכלו לענות אחריו אמן{כה}. ופותח תחילה, תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא וכו' (ויש נוהגים להקדים לזה, פסוק{כו} כי אראה שמיך וגו'{כז}). ואחרי הברכה אומר, סימן טוב וכו'. ובאמירת ברוך יוצרִיך, רוקדים. וכן בברוך עושִיך וכו'. בין הכל ארבע פעמים{כח}. וריקוד זה, היינו בהגבהת צד העקביים כלפי מעלה, כמו בעניית קדוש, קדוש וגו'{כט}. ואח"כ אומר, כשם שאנו מרקדים כנגדִיך, ואין אנו יכולים ליגע ביך וכו' {ל}. תפול עליהם וגו' ישר והפוך{לא}. וחוזר ואומר סימן טוב וכו', ברוך יוצריך וכו' ורוקדים כנז', תפול וגו'. וכן פעם שלישית. דוד מלך ישראל וכו' כנזכר בסידורים. ומן "אמן אמן" וכו' עד הסוף, יש נוהגים שאומרים הציבור עמו בקול רם{לב}, ומסיימים ואומרים ר' חנניא בן עקשיא וכו', ואחד מהם אומר קדיש דרבנן. ואח"כ אומרים כולם אחד לחביריו שלום עליכם, ג' פעמים{לג}. וטוב לנער שולי הבגדים והטלית הקטן לצד הארץ ג' פעמים. וילכו לבתיהם בלב טוב, כאילו הִקְבִּילוּ פני שכינה{לד}: