כז אב

[ז] בימים שגומרים בהם את ההלל ומברכים (כדלעיל סעיפים ה' ו') גם היחיד קורא כולו ומברך תחילה וסוף. אך בימים שמדלגים (כדלעיל סעיף ד'), דעת הרמב"ם{יח} שאינו קורא אותו כלל. אבל המנהג שקורא אותו גם אז, היחיד כמו הציבור (דהיינו בדילוג ובלא ברכות, וּמֵעוֹמֵד){יט}:

[ח] צריך לומר ההלל מֵעוֹמֵד{כ}, חוץ מליל פסח בסדר ההגדה, שנוהגים לאמרו מִיּוֹשֵׁב{כא}:

[ט] אסור להפסיק בקריאת ההלל. ובימים שגומרים בהם את ההלל, דיני ההפסקה בו באמצע הפרקים ובין הפרקים, כדיני קִרְיַת שמע, שנתבארו לעיל סימן י"ד. ובימים שקוראים בהם ההלל בדילוג, נידון כולו כבין הפרקים{כב}. והפרקים לפי מנהגינו{כג}, הם ארבעה, ואלו הם. בצאת ישראל, אהבתי, הללו את י"י, הודו לי"י כי טוב:

[י] לאחר ההלל אומר ש"צ קדיש תתקבל{כד}, ומוציא החזן ספר־תורה, וקוראים בו ארבעה גוברי. הכהן קורא שלשה פסוקים, שהם וידבר, צו, ואמרת. והלוי חוזר וקורא ואמרת, וממשיך את הכבש אחד, ועשירית האיפה. וישראל קורא עולת תמיד, עד ונסכה. ורביעי קורא ובראשי חדשיכם{כה}. וכשחל ראש חודש בשבת, קורא המפטיר בספר־תורה שני, וביום השבת וגו' ובראשי חדשיכם{כו}. ואם טעה ולא קרא רק מן ובראשי חדשיכם, אינו צריך לחזור{כז}:

[יא] לתפילת מוסף מעמידים שליח־ציבור אחר, ומתחיל מן ובא לציון{כח}. וזמן חליצת התפילין נתבאר לעיל סימן ט' סעיף כ"ה. ובחזרת התפילה, אומר כתר יתנו לך, במקום נקדישך ונעריצך, כדלעיל סימן י"ח סעיף ו'. ואומר וְעמך, במקום עִם עמך{כט}: