חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

כ אב

סימן ע"ו - הלכות עירובי חצירות ושיתופי מבואות

[י] מלבד עירובי חצרות, מצוה לעשות גם שיתופי מבואות. מפני שמן החצרות, גם אם הן מעורבות, אסור לטלטל למבוי, אלא אם כן ישתתפו יחד, ועל־ידי שיתוף נחשבים כולם כחצר אחת{יב}. ודיני שיתוף מבואות, שונים בכמה פרטים מעירובי חצרות. ומברכים על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו{יג}. אך נקצר כאן בזה, כי המנהג לעשות עירובי חצרות ושיתופי מבואות כאחת, מפני שהעירוב שלנו הוא כעירוב ושיתוף גם יחד. ואדרבה אם יעשה יותר ויברך, תהיה הברכה לַבַּטָּלָה{יד}:

[יא] אף־על־פי שיש לעשות עירובי חצרות בכל ערב שבת, ובשבת יבצע עליו, כי אינו צריך להיות קיים רק בכניסת שבת (וטוב להניחה ללחם משנה וכו' כדלקמן סימן צ"ז סעיף ב' גבי עירובי תבשילין{טו}), אך כיון שיש לחוש פן ישכח פעם אחת, עדיף לערב בככר אחד לכל השבתות שֶׁעַד הפסח, באופן שיהיה שמור ולא יתעפש עד אז{טז}. וכן הוא מנהגינו, שהָרָב מאריה דאתרא, עושה עירובי חצרות בערב פסח (או בערב שבת חול־המועד של־פסח) לכל השנה, בככר שלם של־מצה{יז} משֶלו, או של־אַחֵר{יח}, ומזכה לכל בני העיר (כמבואר לקמן סעיף י"ב). ומניחים אותו למשמרת במקום גבוה בבית־הכנסת הגדולה שֶׁלָּ־עִיר{יט}, מפני שהעירוב שלנו יש לו דין שיתוף, ואם־כן אין צריך להניחו בבֵית־דירה{כ}. ויש מקומות שנהגו לערב בכל בית־כנסת ובית־כנסת{כא}:

[יב] וזהו סדר עשיית העירוב. אומר לזוכה, זְכֵה בזה בשביל כל בני העיר הזאת, ולכל מי שֶׁיִּתּוֹסֵף עליהם. ונותנו לזוכה, והַלָּהּ מגביהו טפח{כב}, ואומר זָכיתי (כן הוא מנהגינו {כג}). וחוזר המערב ונוטלו ממנו, ומברך{כד} ברוך וכו' אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוַת עירוב{כה}. ואומר, בעירוב זה יוּתָּר לנו להוציא ולהכניס מן הבתים לחצר, ומן החצר לבתים, ומבית לבית, ומחצר לחצר (ומגג לגג), ומבתים וחצרות למבוי, וממבוי לכל הבתים והחצרות שבעיר הזאת, בכל שבתות השנה (ובכל ימים טובים{כו}), לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת, ולכל מי שֶׁיִּתּוֹסֵף בה {כז}. ואם לא בירך, או לא אמר הנוֹסַח, אינוּ מעכב{כח}:

[יג] צריך לְזַכּות דוקא על־ידי אחר. ולכן לא יְזַכֶּה על־ידי בנו ובתו הקטנים, גם אם אינם סמוכים על שלחנו, מפני שידם כידו. אבל על־ידי קטן אחר, יכול לזכות (שבדבר שהוא מדרבָּנַן, קטן זוכה לאחרים). ואם אפשר לא יזכה על־ידי אשתו שמעלה לה מזונות, וגם לא על־ידי בנו ובתו הגדולים אם הם סמוכים על שלחנו, מפני שיש אומרים שגם הם נחשבים כידו. ומכל־מקום כשאין לו איש אחר, יכול לזכות על ידיהם. ויש מקילים אפילו בבנו הקטן, אם אינו סמוך, אבל לא בבתו הקטנה אפילו אם אין לו אחר. ואם הבן נשוי, אף־על־פי שסמוך על שלחן אביו, לכולי עלמא יכול לזכות על ידו{כט}:

[יד] ישראל הדר עם גוי בחצר אחת, אין הגוי אוסר עליו, ומותר לטלטל מבית לחצר ומחצר לבית. ואפילו הם שני ישראלים או יותר, אלא שהם דרים באופן שהם לא היו צריכים לעירוב, כמבואר לעיל סעיף ח', אז גם כן אין הגוי אוסר עליהם. אבל אם הם שני ישראלים או יותר הצריכים לערב, הגוי הדר שם אוסר עליהם, ואינם יכולים לערב עד שישכרו ממנו את רשותו (כמו שיתבאר לקמן סעיף כ'). ואם דרים שם שני גויים או יותר, צריכים לשכור מכל אחד ואחד{ל}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד