יט אב

[ה] כשהם שמונה עשר בעלי־בתים{ו} או פחות, שֵׁיעור העירוב כגרוגרת (שהיא כמו שליש ביצה, 18.6 גרם) לכל אחד, חוץ מזה שעושה את העירוב ומניחו בתוך ביתו, כי הוא אינו צריך ליתן פת כיון שבלאו הכי הוא דר שם. ואם הם יותר משמונה עשר, אפילו הם אלף, שיעורו עבור כולם מזון שתי סעודות, שהן שמונה עשרה גרוגרות, שהן כמו שש ביצים (336 גרם). ולכתחילה יש להחמיר כדעת האומרים שהן כמו שמונה ביצים (448 גרם). (ולפי זה כגרוגרת הוא כשליש ותשיעית ביצה, 24.8 גרם){ז}:

[ו] צריך שלא יקפיד על העירוב אם יאכלנו חבירו. ואם מקפיד עליו, אינו עירוב. לכן צריך ליזהר שלא לערב בדבר שהוכן לצורך שבת{ח}:

[ז] העירוב צריך להיות מונח במקום שכל אחד מן הבעלי־בתים שנעשה בשבילם יכול לבוא לשם בין־השמשות. לפי־כך יש אומרים שאם היה שם או בשכונה מת רחמנא לִצְּלַן, ואחד מן הבעלי־בתים הוא כהן ולא היה יכול לבוא בין־השמשות אל העירוב, בטל העירוב{ט}:

[ח] מי שאוכל במקום אחד וישן במקום אחר, דהיינו כגון שיש לו שני בתים בשתי חצרות, מקום אכילתו הוא העיקר לעניין זה, ושם הוא אוסר, ולא במקום שהוא ישן{י}:

[ט] אם חל יום־טוב בערב שבת, צריכים לעשותו בערב יום־טוב. אבל ביום־טוב עצמו אסור, מפני שנראה כמתקן{יא}: