טז אב

[י] חצר שיש בה פירצה, אם נשאר מן המחיצה בצד אחד רוחב ארבעה טפחים בגובה עשרה טפחים מן הקרקע, או שנשאר משני צְדַדֵי המחיצה בכל צד רוחב טפח (ויש אומרים אפילו משהו{יח}) בגובה עשרה טפחים, אזי אם אין בפירצה יותר מעשר אמות, אינו צריך שום תיקון, כי הפירצה הזאת נחשבת כמו פתח. אבל אם הפירצה יתירה מעשר אמות, וכן אם לא נשאר מן המחיצה מצד אחד רוחב ארבעה טפחים, או משני הצדדים מכל צד רוחב טפח, וכל־שכן אם נפרץ במילואו דהיינו שאין שום מחיצה בצד אחד, אזי אפילו אם אין בפירצה רק שלושה טפחים, אסור לטלטל בחצר זו עד שיתקנו אותה שם בצורת־פתח{יט}. (ואם דרים שם שני בעלי־בתים או יותר, צריכים עוד לעשות עירובי חצירות, כמו שיתבאר בעזרת השם לקמן בסימן ע"ו):

[יא] ומה שאמרנו שאם אין בפירצה שבחצר יותר מעשר אמות, נחשבת כמו פתח, ואינה צריכה תיקון, זהו רק בפירצה אחת. אבל בשתים או יותר, צריך שיהא העומד הנשאר, על כל פנים כמו הפרוץ. אבל אם היה הפרוץ מרובה על העומד, כל שהפירצה שלושה טפחים או יותר, צריכה תיקון{כ}:

[יב] צורת־פתח, היינו שנועץ קנה מכאן וקנה מכאן, כל אחד לא פחות מגובה עשרה טפחים, ונותן על גביהם קנה, או חוט מתוח. וצריך שיהיה הקנה או החוט דוקא על ראשיהם ולא מן הצדדים. ואם תחב מסמרים בראשי הקנים וכרך החוט עליהם, שפיר דאמי. וצריך שכל קנה לא יהא רחוק מן המחיצה שלושה טפחים, וגם לא יהא גבוה מן הקרקע שלושה טפחים. ויש מקילים בְּשָׁעַת הַדֹּחַק כשאי אפשר לעשות צורת־פתח רק באופן שהקנים יהיו רחוקים מן הכתלים שלושה טפחים{כא}:

[יג] עמודי חשמל טלגראף וטלפון, אינם יכולים להיחשב צורת־פתח, כיון שהחוטים נמשכים מצידיהם ולא על ראשיהם. אלא אם כן ישים תחתיהם במקביל לחוטים קנים בגובה עשרה טפחים{כב}, כי העליון אינו צריך לנגוע בקנים שבצדדים {כג}:

[יד] לרשות הרבים אין מועיל צורת־פתח, אלא צריך דלת מכאן ודלת מכאן, ואז חשובה כל אותה העיר כחצר אחת, ואין מבואותיה צריכים תיקון{כד}. ומה שמקילים בזה בזמנינו לסמוך על צורת־פתח, הוא מפני שסומכים שאין נקרא רשות הרבים אלא אם כן עוברים שם ששים רבוא{כה} וכדלעיל סעיף ד'. ועיין עוד לעיל סימן ס"ד סעיף א':

[טו] חצר או בית שפתחו לתוך הרחוב, והדלת נפתחת לפנים, והמזוזות עם המשקוף שעל גביהם והאסקופה שבתחתית, הן לצד הרחוב, הנה המקום הזה לפעמים הוא רשות היחיד ולפעמים הוא כרמלית. ולפי שאין הכל בקיאים בזה, לכן מטילים עליו מספק חומר רשות היחיד וחומר כרמלית. אסור להוציא משם לרחוב שהוא רשות הרבים או כרמלית, ולא מן הרחוב לשם, שמא הוא רשות היחיד. וכן אסור להוציא מן הבית או מן החצר לשם, ולא משם לתוכם, שמא הוא כרמלית. ולכן אם הפתח נעול וצריכים לפתחו, צריכים ליזהר שגוי יכניס את המפתח בתוך המנעול, ולאחר שיפתחו את המנעול טרם יפתח ישראל את הדלת, יסיר הגוי את המפתח. כי אם יפתח ישראל את הדלת בעוד שהמפתח בתוך המנעול, הרי הכניס את המפתח מכרמלית לרשות היחיד{כו}:

[טז] מותר ליתן לפני גוי מיני מאכל, בחצר או בבית, אף־על־פי שיודע שהוא יוציאם לחוץ. רק שלא יתנם לתוך ידו, דאם כן הוא עושה את העקירה. (ויש מקילים אפילו ליתנם לתוך ידו, אם אינו נותנם על מנת להוציאם{כז}). ודוקא כשיש לגוי רשות לאכלם שם אם ירצה. אבל אם אין לו רשות לאכלם שם, או שהם מיני מאכל מרובים שאי אפשר שיאכלם שם, וכן שאר חפצים שניכר הדבר שיוציאם לחוץ, אסור, מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא{כח}: