צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
טו אב
סימן ע"ה - הלכות הוצאה והעברה מרשות לרשות בשבת
[ג] רשות הרבים, הוא רחובות ושוָקים המפולשים משער לשער, שהן שש עשרה אמה (דהיינו 7.68 מטר) על שש עשרה אמה, שכן היה רוחב הדרך במחנה לְוִיָּה שבמדבר. וכן דרכים שעוברים בהן מעיר לעיר ורחבים שש עשרה אמה, הרי הן רשות הרבים. וכל דבר שהוא ברשות הרבים, אם אינו גבוה שלושה טפחים מן הקרקָע, אפילו הם קוצים או צואה, שאין רבים דורסים עליהם, מכל מקום בטל הוא לגבי הקרקע, והרי הוא כרשות הרבים. וכן גֻּמָּא ברשות הרבים, אם אינה עמוקה שלושה טפחים, הרי היא כרשות הרבים. והחורים שבכתלים כלפי רשות הרבים ואינם מפולשים פנימה לרשות היחיד, אם הם נמוֹכים משלושה טפחים לקרקע, בטלים לגבי רשות הרבים והרי הם כרשות הרבים. ואם הם למעלה משלושה טפחים, נידונים לפי מדותיהם. אם יש בהם ארבעה על ארבעה והם למטה מעשרה טפחים, הרי הם כרמלית. ולמעלה מעשרה טפחים, הרי הם רשות היחיד. ואם אין בהם ארבעה על ארבעה, הרי הם מקום פטור, בין שהם למעלה מעשרה, בין שהם למטה מעשרה. המבואות שנכנסין לרשות הרבים, לפעמים הם רשות הרבים ולפעמים הם כרמלית, ויש בזה הרבה חילוקי דינים{ה}:
[ד] המנהג כדעת הפוסקים הסוברים שכל שאין ששים רבוא אנשים (בין ישראלים, בין גויים) עוברים בו בכל יום כְּדִגְלֵי מדבר, אינוּ נחשב רשות הרבים אלא כרמלית, שלפי זה אין מצוי בזמנינו רשות הרבים{ו} (וכדלקמן סעיף י"ד). ומכל מקום כל ירא שמים יחמיר על עצמו{ז}. אך גם לו מותר לאכול פירות וכיו"ב שהועברו ממקום למקום{ח}:
[ה] כרמלית, הוא מקום שאין שם הילוך לרבים (ולכן אינו נחשב רשות הרבים), וגם אינו מוקף במחיצות כראוי (ולכן אינו נחשב רשות היחיד). כגון השדות, ונהר שהוא עמוק לכל הפחות עשרה טפחים ורָחֵב לכל הפחות ארבעה טפחים (ועיין לעיל סימן ס"ט סעיף ג'), ומבואות שיש להן שלוש מחיצות, ואצטוָנית (הוא מקום שלפני החנויות שהסוחרים יושבים), ואצטְבא (הוא מקום שמניחים עליו פרקמטיא) שלפני העמודים ברשות הרבים, והיא רְחָבָה ארבעה וגבוהה שלושה טפחים או יותר עד עשרה טפחים. וכן מקום שיש בו ארבעה על ארבעה מוקף במחיצות שאינן גבוהות עשרה, ותל שיש בו ארבעה על ארבעה וגבוה משלושה עד עשרה, ובור שהוא ארבעה על ארבעה ועמוק משלושה ועד עשרה. ועוד יש הרבה דברים שהם כרמלית{ט}:
[ו] מָקוֹם פָּטוּר, הוא כל מקום ברשות הרבים שאין בו ארבעה על ארבעה, והוא גבוה משלושה ולמעלה, או בור שאין בו ארבעה על ארבעה ועמוק משלושה ולמטה, וכן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה ומוקף במחיצות משלושה ולמעלה. וכל אלו דוקא כשהם ברשות הרבים, הם מקום פטור. אבל אם הם בכרמלית, הרי הם גם כן כרמלית{י}:
[ז] ברשות הרבים ובכרמלית, אסור לטלטל שום דבר ארבע אמות (דהיינו 1.92 מטר). בין לשאת אותו, בין לזרוק אותו, בין להושיט אותו{יא}. ולטלטלו כמה פעמים פחות פחות מארבע אמות, גם כן אסור{יב}:
[ח] אסור לשאת או לזרוק או להושיט שום דבר, מרשות היחיד לרשות הרבים, או לכרמלית. וכן מרשות הרבים או מכרמלית, לרשות היחיד. וכן מרשות הרבים לכרמלית, או מכרמלית לרשות הרבים. אבל מקום פטור, מותר להוציא ולהכניס ממנו, לרשות היחיד ולרשות הרבים ולכרמלית. ומהם, לתוכו. ובלבד שלא יטלטל את החפץ ארבע אמות ברשות הרבים, או בכרמלית{יג}. ומפני שיש הרבה חילוקים מהו רשות הרבים ומהו כרמלית ומהו רשות היחיד (מלבד אלו שכתבנו למעלה), לכן בעיר שאינה מתוקנת בעירובין, מי שאינו בקי צריך ליזהר שלא לטלטל שום חפץ ממקום שהוא מונח, למקום הֶחָלוק ממנו, כי אם במקומות שההיתר ברור לו {יד}:
[ט] נטילת החֵפֶץ ממקום שהוא מונח, נקראת עקירה. והנחת החפץ, נקראת הנחה. וגם עקירה בלא הנחה, או הנחה בלא עקירה, אסור לעשות{טו}. ולכן אסור לישראל שיתן לגוי איזה חפץ לידו, כגון מפתח, שיוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית, כי הישראל עושה בזה את העקירה. אלא הגוי בעצמו יקח את החפץ. וכן כשמביא הגוי איזה חפץ, לא יקחהו הישראל מידו, כי בזה עושה הישראל את ההנחה, אלא הגוי בעצמו יניח את החפץ{טז}. ולצורך מצוה, כגון לקיחת ספרים לבית־הכנסת, יש מתירים על־ידי ישראל קטן, אם יש גם לקטן הנאה מזה, כגון שגם הוא יקרא בהם והגדול יצטרף עמו{יז}: