יד אב

[ג] דבר שאין בו איסור מצד עצמו, אלא שהיום גורם, יש אומרים שאין בו מצות חינוך. ולפיכך הם מתירים ליתן לקטן לאכול או לשתות קודם קידוש, אף־על־פי שחייב לחנכו בקידוש. אבל אסור ליתן לו לאכול חוץ לסוכה. שדוקא בקידוש שהוא כמו איסור לאו, שאסור לאכול קודם קידוש, בזה הקילו. אבל לעבור על עשה, אסור ליתן לו{ז}:

[ד] קטן שעשה מלאכה בשבת, או שאכל דבר איסור, אין בית־דין או שאר בני אדם (חוץ מאביו או אמו, כמבואר לעיל סעיף א') מחוייבים לגעור בו ולהפרישו מזה, לפי שאינו בן־דעת. במה דברים אמורים, כשעשה הקטן מעצמו. אבל אסור לתת לו דבר־איסור לאכלו, או לצוותו שיעשה איזה איסור, גם אם עדיין איננו מבין כלום, אפילו למי שאינו אביו של־קטן, ואפילו דבר האסור רק מדרבנן{ח}. ורק אם הוא חולה קצת וצריך לאכול דבר איסור, יש להתיר לתת לו על־ידי גוי{ט}:

[ה] וכן אסור לכל אדם להרגיל קטן לחלל שבתות וימים טובים, ואפילו בדברים שאיסורן רק מדרבנן משוֹם שְׁבוֹת{י}. ולפי־כך יש אוסרים ליתן לקטן אפילו אם הוא פחוּת מתשע שנים, שיטלטל איזה דבר בשבת במקום שאין עירוב, ואפילו לצורך מצוה, כגון סידור וחוֹמֶשׁ לבית־הכנסת וכדומה. אבל במקום שיש עירוב, רק שמצד חומרא אין סומכים עליו (עיין לעיל סימן ס"ד סעיף א'), מותר לטלטל על־ידי קטן{יא}:

[ו] דבר שנחלקו בו הפוסקים, אפשר להתיר בשעת הצורך לתת לקטן או לצוותו לעשותו, אם האיסור הוא רק מדרבנן, אעפ"י שלהלכה קיימא לן לחומרא במחלוקת ההיא, או שנוהגים כהאוסרים{יב}. ויתר דיני קטן, ביארנו בספר זה כל דבר במקומו{יג}:

[ז] אין מלמדים את הקטנים בשבת דבר חדש שלא למדו עדיין, משום טורח שבת. אבל מה שקראו פעם אחת, שונים אותו להם בשבת{יד}. ויתר דיני לימוד הקטנים, יתבארו בס"ד להלן בחלק יורה דעה סימן קס"א:

[א] הוצאה מרשות לרשות בשבת, אסורה ככל שאר המלאכות שאסרה התורה. וארבע רשויות לשבת הם. א' רשות היחיד. ב' רשות הרבים. ג' כַּרְמְלִית. ד' מָקוֹם פָּטוּר{א}. ונבאר תחילה בקצרה קצת מהם, ואחר־כך (מסעיף ז') נבאר דיניהם:

[ב] רשות היחיד, הוא מקום שחללו לכל הפחוּת ארבעה טפחים{ב} על ארבעה טפחים (שזהו מקום חשוב שראוי להשתמש בו), ומוקף במחיצות גבוהות לכל הפחוּת עשרה טפחים (ואפילו אינן שלימות לגמרי). וחריץ עמוק עשרה טפחים, ורָחֵב ארבעה טפחים, גם־כן דינו כמחיצה. וכן בור שהוא עמוק עשרה, ורָחֵב ארבעה על ארבעה. וכן תֵּל שהוא גבוה עשרה, ורחב ארבעה על ארבעה. ואפילו כלי, כגון תיבה, ארון או עגלה, אם הם גבוהים עשרה. או חבית שהיא עגולה, ויש בה לרַבֵּע ארבעה על ארבעה. כל אלו אפילו אם הם ברשות הרבים או בכרמלית, הרי הם נחלקים לעצמם, והם רשות היחיד. ואַוֵּיר רשות היחיד, נחשב רשות היחיד עד לרקיע{ג}. וגם המחיצות עצמן שהן מקיפות לרשות היחיד, יש על גביהן דין רשות היחיד. והחורים שבמחיצות שכלפי רשות היחיד, אפילו אם הם מפולשים מעבר לעבר, כיון שיכולים להשתמש בהם ברשות היחיד, הרי הם בטלים אצלו ונחשבים כרשות היחיד{ד}. (ואם הם רק כלפי חוץ, יתבאר בסעיף שלאחר זה):