צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יב אב
סימן ע"ב - הלכות יולדת בשבת
[ד] כל שלושה ימים הראשונים (מעת שילדה{ו}), אפילו היא אומרת שאינה צריכה, מחללים עליה את השבת. ואפילו אם גם המילדת או הרופא אומרים שאינה צריכה לכך. ואחר־כך, אם אין בה חולי אחר רק צער הלידה, עד שבעה ימים, אם היא אומרת צריכה אני, וכן אם המילדת או הרופא אומרים כן, מחללים עליה. ואם היא אומרת שאינה צריכה, אין מחללים, אלא אם כן המילדת או הרופא אומרים שצריכה. וימים אלו, מונים אותם מיום הלידה (ולא מעת לעת דהיינו ע"ב שעות, קס"ח שעות). כגון אם ילדה ביום רביעי לפנות ערב (אפילו מעט קודם שקיעת־החמה) הרי היא ביום שבת לאחר שלושה, שמקצת היום ככולו. וכן אם ילדה בשבת לפנות ערב, הרי היא בשבת הבאה לאחר שבעה. ואם האשה חלושה מאד בטבעה, שיש חשש סכנה, יש מקום להקל למנות ימים אלו מעת לעת {ז}:
[ה] לאחר שבעה ימים אפילו אם היא אומרת צריכה אני, אין מחללים עליה. אלא הרי היא עד שלושים יום, כחולה שאין בו סכנה, ועושין כל צרכיה על־ידי גוי וכו' כדלעיל סימן ע' סעיפים ט"ו ט"ז{ח}. אבל להדליק תנור עבורה, מותר אפילו לישראל (כשלא נמצא גוי בנקל) ואפילו בתקופת תמוז אם היא מצטערת מהצינה, מפני שיולדת כל שלושים יום מסוכנת היא בצינה{ט}:
[ו] הולד שנולד, רוחצים אותו וחותכים את טבורו ומיישרים את איבריו, ועושין לו כל צרכיו{י}:
סימן ע"ג - הלכות דליקה שנפלה בשבת, או מקרה אחר של־הפסד ממון
[א] אם חס ושלום נפלה דליקה בשבת, חששו רבותינו ז"ל כי בעל־הבית ובני־ביתו אשר שם הדליקה, אם יתעסקו בהצלה, והמה נחפזים ובהולים על ממונם, שמא מתוך כך ישכחו שהיום שבת ויכבו את הדליקה (ועיין לעיל סימן ס"ב סוף סעיף ל"ח). על כן אסרו להציל אפילו חפצים שהם מותרים בטלטול, למקום שמותר להוציא. ואפילו על־ידי גוי (ועיין לקמן סעיף ו'). ורק מה שהוא צריך לו להיום, מותר לו להציל. כיצד. נפלה דליקה בליל שבת קודם הסעודה, מציל מְזון שלוש סעוֹדות. הראוי לאדם, לאדם. הראוי לבהמה, לבהמה. ובשחרית, מזון שתי סעודות. ובמנחה, מזון סעודה אחת. ואם יש בכלי אחד מאכלים הרבה, כגון סל מלא ככרות וחבית מליאה יין וכדומה, כיון שמוציא בפעם אחת, מותר. וכן אם פירש סדין וכדומה וקיבץ בו כל מה שיכול להוציא ממאכלים ומשקאות ומוציאו בפעם אחת, מותר. גם מותר לו להוציא כל הכלים שהוא צריך להשתמש בהם היום, כגון כוסות כפות וסכינים וכיוצא בזה {א}:
[ב] אסור לו לבקש מאחרים שיצילו בשבילו. אבל יכול לומר להם, בואו והצילו לכם. ואז כל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו, או כלי אחד שמחזיק אפילו הרבה, והרי הוא של־מציל, כיון שבעל־הבית הפקיר, וזכה זה מן ההפקר. ואם הוא ירא־שמים ומחזיר לבעל־הבית את מה שהציל, כיון שיודע שלא הפקיר מרצונו, מותר לו לקחת שכר ההצלה. ואין בזה איסור משום שכר־שבת (עיין לעיל סימן ס"ו סעיף י"א), כיון שמצד הדין הכל הוא שלו. ומכל־מקום מדת חסידות שלא ליטול שכר על טורח הצלה שבשבת, כי החסיד יש לו לוותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה{ב}:
[ג] כל זה רק למקום שמותר להוציא לשם. אבל למקום שאסור להוציא, אסור להציל שום דבר. אך בגדים שיכולים ללבשם, מותר לו ללבוש ולעטוף כל מה שיכול (כמבואר לעיל סימן ס"ד סעיף י"ב), ומוציא אפילו לרשות־הרבים, ופושט וחוזר ולובש ומוציא אפילו כל היום. ויכול לבקש מאחרים בואו והצילו עִמי, דהיינו בשבילי, ומצילים כן{ג}:
[ד] הבתים שאין הדליקה שם, אלא שהם קרובים ויראים שתגיע גם להם, כיון שהם אינם בהולים כל־כך, מותרים להציל כל דבר למקום שמותר להוציא לשם{ד}: