צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יא אב
סימן ע"א - הלכות חולה שיש בו סכנה בשבת
[ז] החושש בשתי עיניו, או שהיה באחת מהן ציר, או שהיו שותתות ממנה דמעות מחמת הכאב, או שהיה דם שותת, או שאר דבר שהוא סכנה לעין, מחללים עליו את השבת{יג}:
[ח] חולה שיש בו סכנה שצריך לבשר, ויש כאן בשר אסור, שוחטים עבורו, ואין מאכילים אותו בשר אסור. משום דחיישינן שמא כשיוודע לו שהאכילוהו בשר אסור, יקוץ בו. אבל במקום דליכא למיחש לשמא יקוץ בו, כגון שהוא קטן או שדעתו מטורפת, מאכילים אותו בשר אסור ואין שוחטים עבורו בשבת {יד}:
[ט] המבשל בשבת בשביל חולה, אסור לבריא לאכלו בשבת. אבל למוצאי שבת, מותר מיד (דהיינו שאין צריך להמתין בכדי שייעשה) גם לבריא אם בישלוֹ ישראל{טו}:
[י] מי שרוצים לאנוס אותו שיעבור עבירה לפי שעה, אפילו היא עבירה חמורה, אין מחללים עליו שבת כדי להצילו מן העבירה. אבל אם רוצים לאנוס אותו להמיר את הדת ולהוציאו מכלל ישראל, אפילו הוא קטן או קטנה, מוטל חיוב על כל מי שבידו להשתדל להצילו, אפילו צריך לחלל שבת באיסורי דאורייתא, כמו שמחוייבים לחלל שבת בשביל חולה שיש בו סכנה. דכתיב{טז} ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ואפילו בספק אם תועיל ההשתדלות או לא, מכל־מקום חייבים לחלל שבת ולהשתדל בכל מה שאפשר, כמו שמחללים בשביל ספק פיקוח־נפש. אבל מי שפשע ורוצה להמיר, אין מחללים עליו את השבת באיסור דאורייתא, דכיון שפשע אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך. ומכל־מקום, באיסור דרבנן, כגון ללכת חוץ לתחום אלפיים אמה, וכן לטלטל מעות וכדומה, יש מתירים לחלל בשביל להצילו{יז}:
סימן ע"ב - הלכות יולדת בשבת
[א] מיד כשהתחילה האשה להרגיש סימני לידה, אפילו אם היא מסופקת, קוראים לה מילדת אפילו ממקום רחוק כמה פרסאות{א}. ובזמנינו שהולכות ללדת בבית־החולים, מותר להזמין אמבולנס בטלפון, ולנסוע לשם. ומותר גם לבעלה או מישהו אחר לנסוע עמה, כדי שתהא דעתה מיושבת. וכן לקחת כל מה שהכרחי בשבילה לשבת{ב}:
[ב] היולדת, הרי היא כחולה שיש בו סכנה (עיין לעיל סימן ע"א), ומחללים עליה את השבת לכל מה שיש בו צורך לכל היולדות. אך אם אפשר לעשות על־ידי שינוי, או על־ידי גוי, עושים, אם אין זה גורם לעיכוב. ונקראת יולדת משתשב על המשבר, או משעה שהדם שותת ויורד, או מאז שאין בה כח ללכת בעצמה{ג}. גם המפלת לאחר ארבעים יום מטבילתה לכל־הפחות, דינה כיולדת{ד}:
[ג] כדי למעט בחילול שבת כמה שאפשר, ראוי שבחודש התשיעי תכין בכל ערב שבת את כל הדברים הנצרכים לה, שמא תלד בשבת. כגון שישאר אור דלוק כל ליל שבת{ה}: