ט אב

[יב] מותר ללחוץ בסכין וכיו"ב על נפיחות, כדי שלא תתפשט. וכן מותר לשטוף את המקום הנפוח במים, אבל לא יניח עליו מטלית רטובה או קֶרַח, שניכר שהוא לרפואה. וכן מותר לפזר אבקת טַלְק פשוטה במקומות ריבוי זיעה, שהיא סופגת ואינה מרפאת{יט}:

[יג] פצע שנתרפא, מותר להניח עליו רטייה שעשאה מאתמול, שאינה אלא לשמירה{כ}. ומותר להסיר גִּלְדֵי פצע, אם אינו מוציא דם, וכן יזהר שלא להסיר העור אשר סביבותיו שהגלד מעורה בו{כא}:

[יד] מי שנתחב לו קוץ, מותר להוציאו במחט וכיו"ב. ובלבד שיזהר שלא יוציא דם, מפני שעושה חַבּורה. אך אם אי אפשר להוציאו בלי חבורה, כגון שנתחב בעומק, מותר{כב}. והוא הדין להוצאת עוקץ דבורה או צִרעה{כג}:

[טו] חולה שנפל מחמת חליו למשכב ואין בו סכנה, או שיש לו מיחוש חזק שמצטער וחלה ממנו כל גופו (שאז אף־על־פי שהוא הולך, כנפל למשכב דַּאמֵי), מותר לומר לגוי לעשות לו רפואה אפילו במלאכות דאורייתא, וגם שיבשל בשבילו וכיו"ב כל מה שהוא צריך. ומותר לו לאכול בשבת בישולי גויים, כיון שהותר לו היום הבישול על־ידי גוי{כד}:

[טז] כמו־כן מותר לו לאכול ולשתות סמי רפואה, כגון גלולות, סירוף וטיפות. ומותר לקרוע את העטיפה שסביב הגלולה, שלא במקום האותיות. ומותר גם לחתוך את הגלולה, או לפוררה ולהמיסה בתוך מים. וכן מותר לעשות לו רפואות, כגון "זריקות" (אבל לא בתוך הווריד), בין הוא בעצמו בין אחרים, ובלבד שלא יהא בדבר אפילו איסור מלאכה דרבנן. אבל כל שיש בו אפילו איסור דרבנן, אסור לעשותו כי־אם על־ידי גוי. ואם אין גוי, מותר לעשות על־ידי ישראל איסור דרבנן בשינוי{כה}:

[יז] לפיכך מי שיש לו כאבי־ראש חזקים שחלה מהם כל גופו, או שיש לו חום למעלה מהרגיל, או שהוא מצונן מאד וחלה מזה כל גופו, מותר לו לקחת תרופות. וכן כל כיוצא בזה{כו}:

[יח] גם מי שלא חלה בכל גופו, אלא שהוא לוקח תרופות במשך כמה ימים רצופים ואם יפסיק בשבת יגרם לו נזק, כגון "אנטיביוטיקה", או שהרפואה היא מספר ימים רצופים אשר מוכרח להיות שבת ביניהם, מותר לו לקחתן אף בשבת. וכן מעוברת מותרת ליקח תרופות הנצרכות כדי שלא יגרם נזק לה או לְוַלְדָּהּ{כז}: