חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

ז אב


סימן ס"ט - הלכות רחיצה בשבת

[ז] מים שאין רגילים לרחוץ בהם אלא לרפואה, כגון שהם רעים או מאוסים, אסור לרחוץ בהם בשבת, כיון שניכר שהוא מכוין לרפואה (עיין לקמן סימן ע' סעיף ב'). במה דברים אמורים, כששוהה בהם. אבל אם אינו שוהה בהם, מותר, שאינו נראה אלא כְּמֵיקֶר (דהיינו שמצנן גופו במים, מפני החום){כ}:

[ח] אסור לשטוח מגבת רטובה כדי לייבשה, בדרך שטיחה, כגון בתלייה על גבי חבל וכיו"ב. וכן אסור להניחה סמוך לתנור וכיו"ב{כא}. ומגבת העשויה מנייר, מותר להשתמש בה אעפ"י שעלולה להיקרע. וכן מותר לקנח האף בנייר{כב}:

[ט] מותר ליתן מי־ורדים ושאר מיני בושם על הבשר, כגון הידים והפנים, ואפילו על השיער והזקן, אך לא על גבי בגד. אבל אם שלא במתכוין נופל גם על הבגד, מותר. וכן הוא מנהגינו{כג}. ואסור לאשה לצבוע את פניה או שפתותיה או ציפרניה וכיו"ב, וכן אסורה לכחול את עיניה{כד}:

סימן ע' - הלכות רפואה בשבת,וחולה שאין בו סכנה

[א] מי שיש לו מֵיחוּשׁ בעלמא, והוא הולך כאדם בריא, כגון שראשו כואב עליו, או שהוא מצונן{א}, אסור לעשות לו שום רפואה, אפילו בדבר שאין בו משום מלאכה. ואפילו לסוך בשמן (במקומות שאין רגילים לסוך בשמן כי אם לרפואה), בין בעצמו, בין על־ידי אחרים. ואפילו על־ידי גוי. וגזירה היא שגזרו חז"ל, שֶׁמֶּא ישחוק סממנים לצורך רפואה ויתחייב משום טוחן (עיין לעיל סימן ס"ב סעיף ח'){ב}. אך למדוד חומו ב"מד־חום", מותר{ג}:

[ב] כל אוֹכָלים ומשקים שהם מאכל בני־אדם בריאים, מותר לאכלם ולשתותם לרפואה, גם אם הם קשים לקצת דברים, וניכר הדבר שעושים אותם לרפואה (עיין לקמן סעיף ג'). וכל שאינם מאכל ומשקה בני־אדם בריאים, אסור לאכלם ולשתותם לרפואה. ולאכול שְׁרָפים מתוקים, ולגמוע ביצה חיה, כדי להנעים את הקול, או מפני שהוא צרוד, מותר, שאינם נחשבים רפואה כיון שאין לו פצע בגרונו{ד}:

[ג] החושש בשיניו במיחוש בעלמא ואין לו צער גדול (ועיין לקמן בסימן ע"א סעיף ה'), לא יקח "כדורים" להרגיע את הכאב, וכן לא יְגַמֵּע בהן לרפואה חומץ או יין־שרף ("ערק", וכן "קוניאק") וכיו"ב ויפלוט את המשקה. אלא מגמע ובולע, או טובל בו פת ואוכלו כדרכו. וכן החושש בגרונו, לא יְעָרְעֶנּוּ באיזה משקה, אלא בולעו, ואם נתרפא נתרפא. אבל מותר לאכול דבש או לימון וכיו"ב, מפני שהם מאכל בני־אדם בריאים וכדלעיל סעיף ב'{ה}:

[ד] הגונח{ו} מכאב לב, שרפואתו לינק בפיו מן העז, מותר לעשות כן בשבת. (משוֹם דיניקה הוי מפרק כלאחר יד, ומשום צערא דחולי לא גזרו רבנן){ז}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד