ד אב

[יז] אם נפלה דליקה ויראים שלא ישרף המת, מותרים לטלטלו אגב דבר־היתר, דהיינו שמניחים עליו או אצלו איזה־מאכל, ומטלטלים שניהם ביחד. ואם אין דבר־מאכל, מניחים עליו איזה־כלי או מלבוש שמותר בטלטול. ואם אין מה להניח, ויש שם שתי מטות, יהפכוהו ממִּטָּה למִטָּה, מפני שזהו טלטול מן הצד. ואם גם זאת אין, אזי מותר לטלטל אותו לבדו. בין כך ובין כך, אין לטלטלו אלא למקום שמותר להוציא לשם. אבל למקום שאסור להוציא, אין להוציאו כי־אם על ידי גוי{מ}:

[יח] כל דבר מטונף כגון רְעִי וקִיא, וצואה בין שלְּ־אדם בין שלְּ־תורנגולים, אם הם בבית או בחצר שיושבים שם בני־אדם, מותר להוציאם לאשפה. וכשמוציא גרף שֶׁלִּ־רעי או עביט של־מי־רגלים, כל זמן שהכלי עדיין בידו, יש מתירים להחזירו, כדין כל מוקצה שבעודו בידו מותר לטלטלו להניחו במקום שירצה (כדלעיל סעיף ו'), אבל לאחר שהניחו מידו, אסור לטלטלו, משוֹם דִּמְאִיס טְפֵי (וגרוע יותר משאר מוקצה מחמת מִיאוס{מא}), ורק כשצריכים לו מפני כבוד הבריות, מותר להחזירו. וכן אם נתן בתוכו מים שיהיו ראויים לשתיית בהמה, יכול להחזירו כך{מב}:

[יט] מותר ליתן כלי תחת הדֶּלֶף (דהיינו גשמים הנוטפים מן התקרה) בשבת. ואם נתמלָּא, שופכו ומחזירו למקומו. והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה או לשתיית בהמה. אבל אם המים מאוסים, אסור ליתן שם כלי, מפני שאין עושים גרף של־רעי לכתחילה. ואם עבר ונתנו והוא במקום שמאוס עליו, מותר להוציאם{מג}:

[כ] דפים קרועים מספרי קודש, אם אי אפשר ללמוד בהם עוד, הם מוקצים. ומכל מקום אם נפלו על הקרקע בבית, מותר להרימם בידים, כל שהם מונחים בבזיון{מד}:

[כא] פירות שנמצאו תחת אילן, אסורים אפילו בטלטול, שמא נפלו היום{מה}. וכן כל פירות שאצל גוי, אם יש ספק שמא נתלשו היום, אסורים אפילו בטלטול{מו}:

[כב] עֲצִיץ של־פרחים או שושנים וכיו"ב השתולים בעפר שבו, אסור לטלטלו. אבל אם הם בתוך מים, מותר לטלטלו. ולפי מנהגינו, זהו אפילו אם הפרחים נפתחים והמים מתנדנדים {מז}:

[כג] אסור לשחק בשום כדור בשבת{מח} (והוא הדין ביום־טוב, כדלקמן סימן צ"ד סעיף ט'), ולכן יש למנוע מזה גם את הילדים הקטנים. [ואם בודאי לא ישמעו, עיין לעיל סימן ס"ב סעיף כ"ה דיבור המתחיל אסור לשחק] . ואפילו לטלטלו לצורך גופו ומקומו, אסור. והוא זלזול גדול בכבוד שבת להתעסק בה בדברים בטלים כאלו, וכמו שמצינו{מט} כי טוּר שמעון נחרב, מפני שהיו משחקים בכדור בשבת. וכן אסור לשחק בשאר מיני דברים שמשחקים בהם בעלי קוביא. וכל מי שיראת ה' על פניו, יתבונן שלא יְאַבֵּד יום קדוש זה בענייני הבלים ודברים בטלים{נ}, ועיין עוד לעיל סימן נ"ט סעיף כ"ו: