א אב

[ט] מי שנדר להתענות יום אחד או עשרה ימים, ולא פירט איזה יום או ימים, אלא שאמר סתם, אף־על־פי שקיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אם אירע לו צורך גדול לאכול, כגון שקורין אותו לסעודת מצוה אף־על־פי שאינו שייך לסעודה, או שאדם גדול מפציר בו לאכול וקשה לו לסרב כנגדו, או שהוא מצטער, הרי זה לווה תעניתו ויכול לאכול היום אף־על־פי שכבר התחיל להתענות, ומתענה תחת יום זה יום אחר. ודוקא בענין זה, דמה שקיבל עליו התענית היה רק בשביל לקיים את הנדר. אבל אם לא נדר מתחילה, רק שקיבל עליו בשעת מנחה להתענות למחר, אפילו מצטער אחר כך הרבה, אינו רשאי ללוות תעניתו לפרעו ביום אחר{יג}:

[י] וכן אם בשעת נדרו פירט ימים ידועים, וגם קיבל עליו בשעת מנחה, שוב אינו יכול ללוות תעניתו{יד}:

[יא] מי שקיבל עליו להתענות ומצטער הרבה בתעניתו, יש אומרים שיכול לפדותו בממון כפי עשרו, ונותן את הדמים לעניים. אבל בתענית שמחמת נדר, לא מהני פדיון. וכן בתענית שגזרו הצבור, לא מהני פדיון, אלא אם התנו כן הצבור{טו}:

[יב] מי שנדר להתענות שני חמישי ושני, מותר לו להחליף ולהתענות חמישי שני וחמישי. אבל לא ימים אחרים, כי מסְּתַמָא היתה כוונתו להם דוקא, מפני שהם ימי־דין{טז}:

[יג] אם אכל שלא בהיתר ביום שנדר להתענות בו, בין בשוגג בין במזיד, חייב להשלים את התענית גם לאחר האכילה. (וראוי לו להתענות אחר־כך שני חמישי ושני, לכפרה על מה שאכל{יז}). אך אם לא פירט בתחילת קבלת תעניתו יום מיוחד, אף שקיבלו על עצמו במנחה שלפניו ואכל כזית בכדי אכילת פרס, או שתה כמלוא לוגמיו, איבד תעניתו ויכול לאכול באותו היום אלא שחייב לצום יום אחר תמורתו{יח}:

[יד] יחיד המתענה על צרתו ועָבְרה, או שמתענה בשביל חולה ונתרפא או מת, צריך להשלים כל התעניות שקיבל עליו. וכן אם קיבל עליו תעניות או שאר מצוה עד שייעשה בנו בר־מצוה ומת הבן קודם, צריך הוא לקיים את נדרו עד השעה שהיה ראוי להיות בנו בר־מצוה. אבל אם נודע לו שקודם שקיבל עליו להתענות כבר עברה הסיבה דהוי קבלה בטעות, אינו צריך להשלים{יט}:

[טו] יפה תענית עם התשובה לבטל חלום רע, כאש לנעורת. ודוקא בו ביום{כ}. ומכל־מקום אינו מחוייב להתענות, כי החלומות שוא ידברו{כא}. אבל מחוייב לעשות תשובה, ולעסוק כל היום בתורה ותפילה{כב}: