יום ג' שבוע פרשת בראשית

[ז] השוחט לשם עבודה זרה, אסור אפילו בהנאה{טו}. ובכלל זה אותם השוחטים לרפואה מפני סכנת שֵׁדִים בָּר־מינן (עיין לקמן הלכות מעונן ומנחש סימן קמ"ח סעיף י"ג). אך אם כוונת הבעלים לכך אבל השוחט איננו יודע, מותר לברך ולשחוט ולכסות הדם ולאכול הבשר, כי הכל תלוי במחשבת השוחט{טז}. אך השוחט לשם הרים וגבעות וכיוצא בזה, מותר בהנאה אבל באכילה אסור אף־על־פי שלא נתכוון לעבוד אותם אלא לרפואה וכיוצא בזה מדברי הבָאי שאומרים הגויים, כגון אותם האומרים שהשוחט בהר (או לנהר) פלוני או במדבר פלוני, יתרפא מחליו, או מי שהיא עקרה תתעבר ותלד, או אם תשחט תורנגול לבן לאילן פלוני תינשא במהרה וכיוצא בזה, כל אלו אסורים באכילה, מפני שנראים כמתכוונים לעבודה זרה{יז}:

[ח] בהמה חיה ועוף, יש בהם איסור אכילת אֵבֶר מן החי (דהיינו שהובדל ממנו בעודנו חי, כגון שחתכו), לפי שהם טעונים שחיטה כדי לאכלם. אבל דגים וחגבים, אינם טעונים שחיטה, ומותר גם־כן לאכלם מתים, ואפילו אם מתו הדגים בתוך המים. וכן אין בהם איסור אבר מן החי. לפי־כך מותר לחתוך אבר מהם, לרחצו היטב ולאכלו (שבאופן זה אין גם איסור מצד אַל תשקצו את נפשותיכם). אבל אסור לאכלם חיים, משוֹם שנאמר{יח} אַל תשקצו את נפשותיכם{יט}. וכן המנהג פשוט{כ}:

[ט] אפרוח, כל זמן שהוא בקליפתו, אסור. אבל לאחר שיצא משם לְאַוֵּיר העולם, מותר מיד לשחטו ולאכלו, כי מאז הוא נחשב לעוף גמור, וגם כשעדיין לא נפתחו עיניו. וכן עוֹבֶר־בהמה שנולד, מותר מיד באותו היום. ודוקא אם ידוע שכלו לו חדשיו, דהיינו תשעה חדשים בבהמה גסה, וחמישה בדקה. אך אם אין הדבר ידוע, אסור עד ליל שמיני. ויש חמישה סימנים לדעת שכבר עברו עליו שבעה ימים, כגון אם גדלו שיניו, או נפל טבורו וכו'. ונוהגים לסמוך עליהם לכתחילה, ואפילו על כל אחד מן הסימנים{כא}: