צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
יום ד' שבוע פרשת בראשית
[י] צריך לבדוק את הסכין קודם השחיטה, וגם לאחר השחיטה, שלא יהא בה פגם כלל אפילו כל־שהוא. וכיצד היא בדיקתה. מעיקר הדין צריך להוליכהּ ולהביאהּ על בשר אצבעו, ואחר כך להוליכה ולהביאה על ציפרנו. ובדיקות אלו יהיו משלוש רוחותיה של־סכין, דהיינו בחודה ובשני צדדיה. ונמצא שהן שתים־עשרה בדיקות. אבל עכשיו בדורות האחרונים, רבים נוהגים להוליך ולהביא את האצבע על הסכין, כיון שכשמוליכים ומביאים את הסכין עליה, אין מרגישים בפגם בזמנינו. כמו־כן כולם אינם נוהגים עכשיו לבדוק אלא בציפורן, כיון שבבשר אין מרגישים. ולא ילחלח את הציפורן ברוק, כיון שזה גורם שלא להרגיש. ואין קְפִידָא באיזו אצבע יבדוק, אלא יבחר באצבע שמרגיש שיש לו בה יותר חוש המישוש{כב}. וצריך לרחוץ הסכין אחר השחיטה קודם שיבדקנה, שמא נפגמה ונקרש דם בתוך הפגימה{כג}:
[יא] סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה אלא מַגַּעְתָּהּ כְּמַגַּע ראש שיבולת שלְּ־חטה שהוא מסתבך באצבע (דהיינו שכשמחדדים אותה ביותר, עולה על חודה כמין חוט אחד שמסתבך בבשר האדם), מותר מצד הדין לשחוט בה לכתחילה, הואיל ואין בה פגם{כד}. ולעניין מעשה, צריך להחליקה לכתחילה{כה}. וכן הוא המנהג להחמיר, לפי שיש פוסקים{כו} הסוברים שבזמן הזה אין בקיאים בדבר ויבואו להתיר נבילה חס ושלום{כז}:
[יב צריך השוחט ליטול שכר על שחיטת הטריפות כמו מן הכשרות, כדי שלא יבוא להקל להכשיר{כח}: