יום ו' שבוע פרשת בראשית

[טז] אחרי ששחט רוב סימן אחד בעוף, או רוב שני הסימנים בבהמה, שוב אין שהייה פוסלת. ולפי זה אין שהייה בַּקָּנֶה בעוף כלל. כך היא דעת רבינו הרמב"ם{מב}, וכן הוא מנהגינו{מג}. ויש מקומות שנהגו מקרוב להטריף כדעת רש"י{מד}:

[יז] אסור לשבור מַפְרֶקֶת הבהמה או העוף בעודם מפרכסים קודם יציאת הנפש. ואפילו לחתכה אז בסכין, או לתחוב סכין בְּלִבָּה כדי לקרב את המיתה, אסור. לפי שמתוך אפיסת כוחה אינה יכולה לפלוט הדם והוא נבלע באיברים, ומכביד בכך את הבשר, ונמצא גוזל את הבריות כשהוא מוכר במשקל. [ולעניין אכילתו, עיין לקמן הלכות אכילת בשר חי סימן ק"ל סוף סעיף ג']. וכן המנהג להמתין מלחתוך הראש עד אחר יציאת הנפש{מה}:

[יח] השוחט בהמה או חיה או עוף, יברך תחילה ברוך אתה וכו' אקב"ו על השחיטה. ולא ישיח בין הברכה לשחיטה{מו}. ואם שחט בלא ברכה, לא יברך אחר השחיטה, ואפילו כשהוא עדיין בתוך כדי דיבור מגמָר השחיטה{מז}. ואם שוחט הרבה, ברכה אחת עולה לכולם. ואף־על־פי שיש נוהגים להקל כדעת הסוברים ששיחה בין שחיטה לשחיטה אינה נחשבת הפסק, מכל מקום טוב ליזהר{מח}: