יום א' - סימן ר"ו - הִלכּוֹת קידושין ונישואין

סימן ר"ו

הִלכּוֹת קידושין ונישואין

[(כולל ענייני שבת־ההתחלה, וערב החופה. עֵדֵי הקידושין, קניין־סודר, קריאת הכתובה ומסירתה. זכר לחרבן, וייחוד החתן והכלה)

[א] הקידושין, הם מצות־עֲשֵׂה מן התורה, שנאמר {א} כי יקח איש אשה וגו' {ב}. ואין אשה מתקדשת אלא לרצונה {ג}. ואסמכתא לדבר, ממה שנֶאמר גבי בנות צלפחד, לַטּוֹב בעיניהם תהיינה לנשים {ד}. והמקדש אשה בעל־כרחה, אפילו אם אמרה מתוך ההכרח, רוצָה אני, אינה מקודשת. הלכך יוצאת בלא גט. אבל איש שהכריחוהו לקדש אשה, הרי זו מקודשת {ה}:

[ב] כיצד נעשים הקידושין. נותן לה בפני שני עדים כשרים {ו}, פרוטה או שֹׁוֶה־פרוטה, וְשֵׁיעוּרָהּ הוא משקל חצי שְׂעורָה כסף צָרוּף. ויאמר לה תחילה, הרי אַתְּ מקודשת לי בזה, או הרי את מאורסת לי בזה, או הרי את לי לאשה, או הרי את ארוסתי, הרי את אשתי, הרי את קנויה לי, הרי את שלי, הרי את ברשותי {ז} וכדומה. [וזהו מעיקר ההלכה. ולקמן סעיפים ה' מ"א מ"ב מ"ד יתבארו בסייעתא דשמיא ענייני לשון הקידושין ופרטיהן כפי המנהג]. והוא הדין לכל סגנון שמשמעותו קידושין ודאי באותו מקום, דהיינו שקונה אותה לו לאשה {ח}, הרי זו מקודשת, בתנאי שהיא מבינה שזהו לשון קידושין. אבל אם דיבר עמה מתחילה על ענייני קידושֶׁיהָ, ורצתה בכך, והיו עסוקים עדיין בנושא זה, אזי אפילו נתן לה בלא לומר מאומה, הרי זו מקודשת {ט}. אך אשה שנתנה לאיש כסף, ואמרה תחילה הריני מקודשת לך בזה, אינה מקודשת, שהרי נאמר {י} כי יקח איש אשה, דהיינו שהאיש מקדש אותה, ולא שהאשה תקדש לו את עצמה {יא}. ואם אמר הרי אַתְּ מקודשת, ולא אמר "לִי", אינה מקודשת, אלא אם־כן דיבר עמה תחילה על ענייני קידושיה {יב}. וכן אם אמר הרי מקודשת לי, ולא אמר אַתְּ {יג}: