יום ט'
[יז] בלילה שלפני ליל־החתונה, נהגו לעשות שמחה גדולה בבית החתן והיא נקראת
ליל ה"חִנּא", על שם שמורחים בה על שתי ידיו של־חתן צבע אדום הנעשה מעַלֵּי
שיח הנקרא בשם חִנּא {קכ}. וכמו־כן בבית הכלה, עושות הנשים שמחה גדולה לרגל צביעת הכלה
בחִנא וקישוטה. יש מקומות שזה באותה לילה עצמה שעושים האנשים בבית החתן, ויש שהנשים
מקדימות זאת ללילה שלפניה {קכא}. וכך הוא הסדר בבית החתן {קכב} כפי שהיה נהוג בתימן.
תחילה סועדים, וקודם ברכת־המזון דורש הרב (הגדול שבין המסובין) בדברי־תורה {קכג}, ומברכים
ברכת־המזון {קכד}, ולאחר מכן אומרים הלֵלות שירים ותושבחות, ומרקדים לפני החתן, בהדרת־קודש.
כחצות הלילה, ויש נוהגים אחרי כשליש הלילה {קכה}, אבי החתן מביא עריבה שבתוכה החנא,
כשכבר היא טחונה, ולשים {קכו} אותה במים {קכז} עד שנעשית כעיסה עבה. ואז יש נוהגים
שהרב (או זה שֶׁלָּשׁ) ניגש אל החתן ויושב לפניו. והחתן מגביה מיד את השרוול, והרב
מדביק לו מן העיסה על יד ימינו {קכח} עד כמחצית הַקָּנֶה, ומלפפה אחר־כך בבגד (כדי
שיקָלט הצבע במשך כמה שעות) והולך למקומו. ובא רב אחר, ומדביק כך על יד החתן השמאלית
ומלפפה. ויש נוהגים להכריז שמוכרים את הצביעה למי שיתנדב עבור החתן, וכל הזוכה בא וצובע
מעט, ותכף ומיד מוכרים שוב, ובדרך־כלל משלמים אז את הכסף {קכט}. עִם התחלת הצביעה,
מתחיל הרב הצובע לומר שיר מיוחד, הפותח אַתְּ בין עצי עֵדֶן הדס פורח {קל} וכו', ויש
נוהגים שהמשורר אומר זאת {קלא} בזמן לישת החִנא {קלב}. וממשיכים בשירה וריקודים עד
סמוך לעלות השחר {קלג}. וכיום בטלה או נצטמצמה צביעה ושמחה זו ברוב המקומות {קלד}.
וכמעט שאין לה זֵכר, זולת אצל הכלה, שנשים באות לשמח אותה {קלה} ולצבוע מעט מידה {קלו}.
וצריך להקפיד שלא ייראה ולא ימָצא שם עמהן החתן או שום איש, ואפילו אבי הכלה או אחד
מבני משפחתה {קלז}, וכן יש להזהירן שלא ישָׁמע קול שירתן חוּצָה {קלח}:
[יח] צריכים החתן והכלה לקדש עצמם מאד מאד בהיכנסם לחופה. ויעשו תשובה ביום
ההוא {קלט} ויפשפשו במעשיהם מיום היוולדם ועד עתה, ויתוודו {קמ} ויבקשו מחילה וסליחה
וכפרה מה' יתברך, ויתחרטו חרטה גמורה בשברון־לב. ויחליטו בהסכמה חזקה מיום זה והלאה,
לעבוד את ה' באמת ובתמים, ולהיות קדושים וטהורים. ואחרי־כן יכנסו לחופה, ויתפללו שישרה
הקדוש ברוך הוא שכינתו ביניהם, וכמו שאמרו חז"ל {קמא} איש ואשה, זכו, שכינה ביניהם
{קמב}. ולא יאַבדו יום חשוב זה בדברים בטלים, ובצילומים מיותרים והבלי־הבלים. אלא ירבו
במעשים טובים, ויפתחו ידיהם לצדקה. ובפרט ישתדל החתן לעסוק בתורה {קמג} ומוּסָר {קמד}
ככל־היותר, והכלה בקריאת תהלים, וכדומה {קמה}. וראוי לחתן גם־כן שיטבול במקוָה, לתוספת
טהרה וקדושה {קמו}, וכן מנהג רבים בקהילותינו {קמז}. אבל הכלה, חייבת לטבול {קמח}.
כמו־כן מצוה על החתן להסתפר קודם החתונה, כי אמרו חז"ל {קמט} שחתן דומה למלך,
וכתוב {קנ} מלך ביפיו תחזינה עיניך {קנא}, וכן הוא מנהגינו {קנב}:
