יום י"א
[כא] קידושין שנעשו שלא בפני שני עדים, ואפילו נעשו בפני עד אחד, אינם חָלים.
וזאת גם אם שניהם, האיש והאשה, אומרים שקידשהּ, ואין מי שמכחיש זאת. וגזירת הכתוב היא,
כפי קבלת חז"ל {קע} שאין דבר שבערוה, פחות משנַיִם. שהרי בפרשת גטין וקידושין
כתוב, כי מצא בה ערות "דבר" {קעא}, וכתוב על פי שני עדים וגו' יקום
"דבר" {קעב}. מה לַהְלַן שניִם, אף כאן שניִם {קעג}. ואפילו קידשה בפני עד
אחד, ואחר־כך קידשה בפני עד נוסף, זה שלא בפני זה, אינה מקודשת {קעד}:
[כב] על הרב מסדר־הקידושין לדקדק היטב שהעֵדים לא יהיו פְּסולי־עדות, ולא
קרובים לחתן או לכלה, ולא זה לזה {קעה}. וטוב שלא לקחת אפילו קרובים רחוקים, אף אותם
שהם כשרים בודאי מן הדין, כי מתוך הטרדא יש לחוש לטעות ובלבול כמו שמצוי {קעו}. ומסדר־הקידושין
עצמו, יכול להיות עֵד אחד מעֵדי הקידושין. כי אף אם משלמים לו שכר יותר מכדי טִרְחָתוֹ
{קעז}, לא על העדות הוא מקבל, אלא על עריכת הקידושין {קעח}. ויש מקומות שנהגו כן אף
לכתחילה {קעט}. אבל שדכָן פסול להיות עד בקידושין שהוא שידך, הואיל והוא נוגע בדבר,
כי רצונו שיתקיימו הקידושין כדי שיפְרעו לו את שכרו. ולכן כשר הוא אם כבר פרעו לו את
כל שכרו {קפ}, וכפי הנהוג כיום בדרך־כלל, שמשלמים לו (אם הוא עושה זאת תמורת שכר) עִם
גמר השידוכין, ואין ממתינים לשָׁעַת הנישואין {קפא}:
