יום י"ג
[כה] אין העדים צריכים להכיר מתחילה את טיבם של־חתן והכלה {קצג }, ולא להסתכל
על פניהם להכירם. אמנם יש פוסקים {קצד} שהחמירו בזה {קצה}, ולכן דעתם שאם לא ראו העדים
את פני הכלה בשעת הקידושין, אינה מקודשת. [ואף־על־פי שאסור להסתכל בכלה, כדלקמן סעיף
ל"א, לצורך עדות מותר. ובפרט שמספיק לראות קצת כדי להכיר, ולא יותר {קצו}]. אבל
רבו הפוסקים {קצז} שחלקו על זה ודחו דבריהם בשתי ידים, מכמה טעמים. ומה־גם בקידושין
הנהוגים בדרך־כלל שאינם בפני מְתֵי־מעט אנשים ובאקראי, אלא בפרסום ובפני ציבור גדול
של־מוזמנים מראש, הרי יש כאן חֲזָקָה מי היא הכלה, ובאופן זה הם קידושין גמורים לכל
הדעות גם בלא שיראוהָ. וזוהי דעת רוב ככל גדולי האשכנזים {קצח}, ולכן בקהילותיהם רובם
ככולם נוהגים שפני הכלה מכוסים כל הזמן. מה שאין כן המצריכים שיראו את פניה, רובם הם
מגדולי הספרדיםקצח}, על כן הנהיגו בהרבה מקהילותיהם, להגביה {קצט} את המסוה שעל פניה
עד למעלה בעת שהיא שותה מן הכוס, לפני מסירת טבעת הקידושין, כדי שיראו אותה העדים אז
{ר}. ונטו אחרי דעה זו כמה מרבני קהילותינו בתימן {רא}. אבל רבים מרבני קהילותינו לא
הנהיגו כן, אלא פניה מכוסים תמיד, באופן שהיא רואָה, אבל אינה נראית {רב}. ואין לשַׁנות,
כי כן הוא העיקר, כדבר האמור לעיל {רג}. ומה־גם שזוהי דרך הצניעות (וכדלקמן סוף סעיף
ל"ח), ומכוער הדבר להסתכל באשה במתכוין {רד}:
[כו] כל מי שאינו בקי בטיב גטין וקידושין, לא יהא לו עֲסָק עמהם להורות בהם,
לפי שבקל יכול לטעות ויתיר את הערוה, וגורם להרבות ממזרים בישראל {רה}. ודוקא להורות
הלכה בקידושין. וכן לסדר גט, שישנם בו הרבה פרטים. אך לסדר קידושין תחת החופה, שאין
שם הרבה פרטים ולא מצוי שינויים שיהא שַׁיֵיך בהם הוראה, יש מתירים אפילו למי שאינו
למדן גדול {רו}. אבל הרבה פוסקים סוברים שאסור לסדר קידושין אלא לתלמיד־חכם מומחה,
כי גם בזה יש לחוש להרבה מכשולים {רז}, וכן עיקר {רח}. ועל־כל־פנים, כל שאלה וספק המתעוררים
בדברים שאינם מצויים בהלכות קידושין, וכל־שכן גטין, והעניינים הנלוים אליהם, בודאי
צריך לשאול דוקא למורה־הוראה מגדולי הדור {רט}: