חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום י"ז

[לג] לפני הקידושין צריך לברך, והיא נקראת ברכת אירוסין {ערה}. ואסמכתא לדבר, ממה שנֶאמר {רעו} גבי קידושי יצחק אבינו על־ידי אליעזר, ויברכו את רבקה {רעז}. וזהו נוֹסח הברכה המקורי המקובל בקהילותינו {רעח}, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו, והבדילנו {רעט} מן העריות, ואסר לנו את הארוסות {רפ}, והתיר לנו את הנשואות {רפא} על ידי חופה וקידושין {רפב}, ברוך אתה ה' מקדש ישראל {רפג}. ונוהגים לומר ברכה זו בנעימה {רפד}, וכן את שבע ברכות הנישואין (דלקמן סעיף נ"ט) {רפה}, לכבוד המצוה היקרה הזאת {רפו}, וגם כדי לשמח את החתן והכלה {רפז}. ואם נתן לה הקידושין ולא בירך, הרי היא מקודשת, ולא יברך אחרי הקידושין, כי אז תהיה ברכתו לַבַּטָּלָה {רפח}:

[לד] דעת רבינו הרמב"ם {רפט} ומרן השלחן ערוך {רצ} כי אין ראוי שיברך אחֵר את ברכת האירוסין, אלא המקדש עצמו, כי הוא העושה את המצוה. ואין זה דומה לשבע ברכות (עיין לקמן סעיף ס"א), כי הן שְׁבָח ותפילה להשם יתברך בעד החתן והכלה וישראל {רצא}. וכן היה מנהגינו בקהילות קודש תימן יע"א מקדם, שהחתן עצמו בירך {רצב}. אלא שבדורות האחרונים הנהיגו ברוב קהילותינו שהרב מסדר־הקידושין מְקַרֶ֗א אותו פיסקא פיסקא, ובכלל זה השמות הקדושים, ואפילו אם הוא תלמיד־חכם, כדי שלא לבייש את מי שאינו בקי, או שמא יטעה ויתבלבל מתוך טרדתו והתרגשות ליבו, מפני אימת הציבור הנאספים סביבו {רצג}. אך יש קצת שנהגו שהרב מסדר־הקידושין הוא המברך {רצד}, כדעת החולקים על הרמב"ם וסוברים שלא נתקנה ברכה זו על מצות הקידושין, שהרי אין אומרים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הקידושין, אלא היא שְׁבָח והודאה על קדושתם של־ישראל, ונמצא שאינה מוטלת על החתן { רצה}. וכן נתפשט המנהג בזמנינו כאן גם בקהילותינו, כמעט אצל כולם {רצו}. ויש להם על מה שיסמוכו, כי גם לפי מנהג אבותינו כדעת הרמב"ם הנזכר לעיל, יכול הרב לברך במקומו, לפי ששלוחו של־אדם כמותו {רצז}, על כן יתכוונו שהוא מוציאו בזה ידי חובתו. וכיון שמן הסתם אין החתן יודע זאת, על כן ראוי שהרב מסדר־הקידושין יודיענו קודם הברכה שישמע ויתכוין לצאת ידי חובתו בברכותיו {רחצ}. ודוקא בשמיעה, אך לא יוציא בשפתיו אפילו בלחש {רצט}. ולא עוד אלא שזה עדיף מבחינה מסויימת, הואיל והחתן טרוד ואינו יכול לברך כראוי בכוונת הלב {ש}. ומכל־מקום אם החתן רוצה לברך לעצמו, ולפי העניין אין בזה חשש יֻהְרָא, אין למַח֗ות בידו {שא}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד