יום כ'

[לט] החתן יחזיק את הטבעת בין ראשי אצבעות יד ימינו {שלד}, וְיַפְנה את פניו אל עֵבר פני הכלה {שלה}. ויתכוין לקנות אותה לו לאשה על־ידי מסירת הקידושין לידה {שלו}. ואחרי שיאמר לה את נוסח הקידושין (כדלקמן סעיף מ"א), יִתְחָבֶנָּה על האצבע הסמוכה לאגֻּדָּל של־יד ימין הכלה {שלז}. ולאחר מכן, ימשוך את ידו ממנה {שלח}. ומן הראוי שלא תהיה חציצה בידו או בידה, דהיינו שלא יהא דבר מפסיק בינם לבין הטבעת, כגון מטפחת או "כפפות". אבל אם לא עשו כן, דהיינו שנתן ביד שמאלו או ליד שמאלה, או באצבע אחרת, או היתה חציצה בידיהם, אין חשש בדבר, והרי היא מקודשת בהחלט {שלט}. וצריך ליזהר שיגמור את כל נוסח הקידושין, לפני שהוא מכניס את הטבעת לראש אצבעה {שמ}:

[מ] הכלה תפשוט את יד ימינה, ותושיט את האצבע הסמוכה לָאַגֻּדָּל, כאשר החתן עומד לקדשה {שמא}, כדי להראות שרצונה להתקדש לו {שמב}, ולא שהדבר נעשָׂה בעל־כרחה {שמג}. וצריכה להקשיב לנוֹסח הקידושין שיאמר לה החתן, ולשים לב בעת שיתן לה את הטבעת, ושתקבלֶנה לשם קידושין {שדמ}. וטעם שמקדשים באצבע הסמוכה לאגודל, אף־על־פי שאין הנשים רגילוֹת לשאת את הטבעת שם {שמה}, כי מכל־מקום באצבע הזאת יכולים העדים לראות היטב את נתינת הטבעת, לפי שהיא מצד אחד עומדת בפני עצמה ומובדלת מן האגודל {שמו}. ועוד שיש רמז לדבר במזמור השמים מספרים (שנזכר בו והוא כחתן יוצא מחופתו {שמז}), כי יֶשנם שם ששה שבחים לתורה ומצוותיה, ובכל אחד מהם חמש תיבות כנגד חמש אצבעות. וכשמתחילים למנות מן האגודל, בא שֵׁם הֲוִיָּ"ה ברוך הוא באצבע הסמוכה אליה. שכֵּן נאמר א) תורת י"י תמימה משיבת נפש. ב) עדות י"י נאמנה מחכימת פתי. ג) פקודי י"י ישרים משמחי לב. ד) מצות י"י ברה מאירת עינים. ה) יראת י"י טהורה עומדת לעד. ו) משפטי י"י אמת צדקו יחדָו. ובפעם השביעית נֶאמר, הנחמדים מזהב וגו' {שמח}. לומר לך שאצבע זו נתקדשה מן השמים לתת עליה את טבעת הקידושין העשויה מזהב {שמט}. והקידושין של־איש ואשתו, הם ייחוד שמו יתברך. וכתוב {שנ} מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מי"י {שנא}: