יום כ"ד
[מז] פרטי הדינים והמנהגים השייכים לכתיבת הכתובה, יתבארו בסייעתא דשמיא לקמן
בהלכות כתובות סימן ר"ח מסעיף א' עד סעיף י"א. ושם בסעיף י"ב יתבאר
שצריך החתן להשיג כתובה כפי הנוֹסח המדוייק שאנו נוהגים בו מדורי־דורות. [וראוי שישלם
את דמיה במזומן קודם הקידושין {תז}]:
[מח]
אחרי הקידושין וקודם קריאת הכתובה, מנהג הַסְּפָרְדִים
לעטוף בטלית מצוייצת את החתן והכלה יחדיו, או פורשׂים אותה מלמעלה עליהם ועל הקהל המצטרפים
אליהם כשארבעה אנשים מחזיקים בארבע קצוותיה, ומחשיבים זאת לחופה. ואומרים אז כל הקהל
פסוק {תח} ויתן לך האלהים וגו'. ומברכים שבע ברכות הנישואין כשהטלית עליהם {תט}. וכל
זה לא היה נהוג בקהילותינו בתימן כלל {תי}. אלא שרבים שם נהגו שעוד מלפני הקידושין
החתן לבדו מתעטף ראשו ומקצת גופו בטלית מצוייצת, כמו בזמן התפילה, או הרב עוטפו בה,
וכן גם בשעת שבע ברכות {תיא}. ולא מטעם שזו חופה, אלא המקור לכך הוא ממה [] שאמרו במדרש,
למה נסמכו ענייני ציצית לנישואין, כמו שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך וגו'
{תיב} ומיד אחריו כתוב, כי יקח איש אשה {תיג}. לומר לך שהחתן צריך להתעטף בציצית בשעת
חופתו {תיד}. ויש שנהגו שצורת עטיפת החתן תהיה מיוחדת דרך קישוט, בזה שצדדי הטלית מוגבהים
על כתיפיו וזרועותיו מזה ומזה, עד הַמַּרְפֵּקִים {תטו}. ומה־טוב ומה־נעים לנהוג כן
{תטז}. וכהיום לפי שהורגלו שהכלה שולחת לחתן לפני הנישואין במתנה טלית חדשה {תיז},
על כן נוהגים שהוא מתעטף בה באופן דלעיל אחרי הקידושין, כדי לברך עליה שהחיינו [ואם
הוא ביום, מברך תחילה להתעטף בציצית {תיח}] ומתכוין לפטור בזה גם את מצות הקידושין
והנישואין. וכן את בגדיו החדשים ושאר כליו, אם עדיין לא בירך עליהם {תיט}. ונכון הדבר
{תכ}: