יום כ"ח
[נה] אסור לחתן להתייחד עם כלתו, כל זמן שלא נמסר לה ממנו שטר־כתובה כשר וחתום
כדין, וקל־וחומר שאסור לו לבא אליה {תסה}. אמנם ישנה אפשרות להתיר במשך זמן קצר בלא
שטר־כתובה, אם לכל הפחות יתחייב החתן בקניין־סוּדָר {תסו} בפני שני עדים על הסכום המגיע
לה [דהיינו מאתים זוז, או מאה זוז, כמו שיתבאר בסייעתא דשמיא לקמן בהלכות כתובות סימן
ר"ח סעיף א'] {תסז}. אך צריך להזדרז שלא לעכב את כתיבת השטר וחתימתם עליו, שמא
ימות אחד מן העדים {תסח}:
[נו] המנהג לקרוא את הכתובה בפומְבֵּי ובקול־רם, כדי שיידעו העדים על מה הם
חותמים {תסט}. ועוד, כדי להפסיק בין כוס של־ברכת האירוסין, לכוס של־ברכות הנישואין,
להצדיק את הצורך לברך שנית בורא פרי הגפן {תע}. ונוהגים שהרב מסדר־הקידושין, הוא הקורא
גם־כן את הכתובה. ואם רצונם לכבד לאחר, על־כל־פנים צריך שיהיה תלמיד־חכם הבקי בטיב
כתובה ודינֶיה, כדי לדקדק בענייניה {תעא}. וקורא אותה בנעימה {תעב}. פותח מתחילתה,
דהיינו בְּשֵׁם רַחֲמָן, בשם אשר לו הגדולה וכו' עד סופה {תעג}. ואינו מדלג מאומה
{תעד}. וכשמגיע לתיבות ואפילו מגלימא דאכתפאי, מפסיק ועושה {תעה} את הקניין, ואחר־כך
ממשיך לקרוא וְקָנִינוּ וכו' {תעו}. ואחַר שמסיים לקרוא והכל שְׁריר וּבְריר וְקַיָּם,
חותמים העדים עליה {תעז}:
