יום ל'
[נט] ברכות הנישואין, נקראות בשם ברכת חתנים {תק}. ואינן נאמרות אלא אם־כן
נמצאים שם לכל־הפחות עשרה אנשים גדולים, והחתן מן המניין {תקא}. ואסמכתא לברכת חתנים
מן התורה, שנאמר {תקב} ויברך אותם אלהים, ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו' {תקג}. ומְנַיין
לברכת חתנים בעשרה. שנאמר {תקד} גבי בועז, ויקח עשרה אנשים מזקני העיר, ויאמר שְׁבו
פה {תקה}. ושש ברכות הן. א' שהכל ברא לכבודו. ב' יוצר האדם. ג' אשר יצר את האדם בצלמו
וכו' {תקו}. ד' שוש תשיש וכו'. ה' שמח תשמח וכו' {תקז}. ו' אשר ברא ששון ושמחה וכו'
{תקח}. ואם נמצא שם יין, מביאים כוס ומברך עליו בורא פרי הגפן תחילה, ומסדר את כולן
על הכוס {תקט}. ונמצא שהן שבע ברכות. ואם אין שם יין, יברך תמורתו על שֵׁכר, או לכל־הפחות
שאר משקה שהוא חֲמַר־מדינה {תקי} ומברך עליו שהכל {תקיא}. ואם גם זה לא נמצא, יברך
את ששת הברכות בלא כוס {תקיב}:
[ס] מנהגינו להביא גם בשמים {תקיג}, ומברך עליהם (עצי, או עשבי, או מיני)
אחרי ברכת היין {תקיד}. ואז הן שמונה ברכות. ולפי שבדרך־כלל מצוי יין, מה שאין כן בשמים
לפעמים אינו מצוי {תקטו}, על כן נקראות הן בסתם בשם שבע ברכות {תקטז}. ומעביר תחילה
את כוס היין לשמאלו, ונוטל את הבשמים בימינו ומברך, ומריח בסיום הברכה. וכן שאר הנמצאים
שם, מריחים על סמך ברכתו, שכבר חילקו להם בשמים תחילה {תקיז}:
