יום ל"ב
[סג] כל קהל הנאספים, צריכים לדקדק ולשמוע הברכות, ולענות אמן על כל ברכה וברכה. ואם עוסקים אז בשיחה בטלה ליצנות והיתול, ענשם גדול מאד {תקלד}. וכן איסור חמור לעשן "סיגריות" וכדומה, תחת החופה. ויש מחמירים אפילו מחוץ לחופה, כל שהוא באותו מעמד {תקלה}. וכל מי שאפשר לו להיות שם ואינו בא, אוי לנפשו, כי עניין החופה הוא כהקבלת פני שכינה {תקלו}. ולא עוד אלא שמבטלים תלמוד־תורה, לכבוד הכנסת כלה לחופה, ואפילו מי שתורתו אומנותו מחוייב בכך {תקלז}. על כן טוב ונכון שכל הקהל יעמדו יחד עם המברך והחתן, מתחילת ברכת האירוסין, עד גמר שבע ברכות הנישואין, לכבוד המעמד הקדוש והנשגב הזה {תקלח}, מלבד טעמים רבים נוספים שיש לַדָּבָר {תקלט}. וכן נהגו במקומות רבים מקהילותינו לעמוד כולם אז {תקמ}, ובכלל זה גם בעת קריאת הכתובה {תקמא}, וכיום נתפשט כך המנהג אצל הכל לעמוד {תקמב}:
[סד] לצורך ברכות
הנישואין, מביאים כוס שני {תקמג}, וממלאים אותו יין, ומברך עליו בורא פרי הגפן
שנית {תקמד}. ולאו דוקא בכוס נפרד, אלא אפשר למזוג יין בכוס הראשון עצמו, דהיינו
של־ברכת האירוסין. וזה נחשב ככוס שני, ואינו צריך שטיפה במים. ואף אם נשאר בו יין,
הנה בזה שמוסיפים עליו יין למלֹאתו, מִתַּקֵּן פגמו {תקמה}. ולפני שמברך בורא פרי
הגפן, מנהגינו שמקדים לומר סברֵי מרנן וכו', ורבים נוהגים שפותח כוס ישועות וגו',
כדרך שנוהגים קודם ברכת האירוסין (וכמו שנתבאר לעיל סעיף ל"ה) {תקמו}. ומי
שבירך ברכת האירוסין, רשאי לברך גם עתה. כי אף שכבר אמר אז בורא פרי הגפן, ועתה
הוא חוזר עליה, אינה ברכה לבטלה, מאחר שהיה הפסק בנתיים בקריאת הכתובה {תקמז}. אבל
מאחר שכיום בלאו הכי מחלקים את הברכות לכמה רבנים כדלעיל סעיף ס"א, עדיף
לכתחילה להזמין רב אחֵר לאמירת ברכה זו {תקמח}:
