
יום ל"ו
[עא] לאחר מכן, ילכו החתן והכלה לחדר־היֵּחוּד {תרכ} לבדם {תרכא}. החתן מימין, והכלה לשמאלו {תרכב}. ומה שרבים משאר קהילות נוהגים שהחתן אוחז את הכלה יד ביד והולכים כך לחדר־הייחוד, ולא עוד אלא שיש מהם הולכים אז החתן והכלה שלובי־זרוע {תרכג}, אצלינו לא היו מנהגים אֵלו. וחלילה לנו מעשות זאת, כי לגנאי ופריצות הם נחשבים, מאחר שרואים אותם אז כל הנמצאים שם {תרכד}. אבל סמוך לכניסתם לחדר, הואיל ואז אינו בפני רבים, יכול החתן להחזיק בידה ולהכניסה, במשך ארבע אמות או מעט יותר {תרכה}:
[עב]
המנהג העיקרי בקהילותינו שהחתן והכלה מתייחדים מיד אחר גמר אמירת שבע ברכות
הנישואין (והנלוה אליהן כדלעיל סעיף ס"ז) {תרכו }, וכן ראוי לנהוג אם אפשר
{תרכז}. ויש שלא נהגו להקפיד בזה שיהיו בסמיכות, ומכל־מקום גם הם אינם אומרים שבע
ברכות בסעודת הנישואין אלא אם־כן התייחדו כבר {תרכח}: