יום ל"ז
[עג] באותו חדר, לא יהיו זולת החתן והכלה בלבד. וגם יהיה באופן שלא יראה אותם שום אדם בהתייחדם, דהיינו שאין שם חלון פתוח שאפשר לראותם דרכו וכדומה. ומן הדין אין לחוש אם דלת החדר תישאר פתוחה {תרכט}. אבל למעשה נוהגים להָגִיף את הדלת, ויש אף הנועלים אותה במפתח {תרל}. ורבים לא נהגו להצריך את העדים שיראו את הייחוד {תרלא}, אבל טוב להחמיר אם אפשר {תרלב}:
[עד] יש
נוהגים שהכלה נכנסת ראשונה לחדר הייחוד (ויש נוהגים שהחתן נכנס ראשון {תרלג}).
וכבר הגישו לפניהם על השלחן פת ומיני מאכָלים ומשקים, והם סועדים שם יחדיו {תרלד}.
וישהו שם בחדר לכל הפחות שיעור כדי לצלות ביצה ולגָמעה. דהיינו כשתיים או שלוש
"דקות", ויש אומרים 35 "שנִיות" בלבד {תרלה}. אמנם בדרך־כלל
רגילים לשהות כחצי שעה או שעה {תרלו}. ואפשר להמליץ על זאת מאמר התנא {תרלז} יפה
"שעה אחת" של־קורת־רוח, שהיא אותה שעה בלבד בכל ימי חייהם, ואמרו
חז"ל {תרלח} אין אדם מוצא קורת־רוח אלא מאשתו {תרלט}. והיא שעת רצון לפני השם
יתברך, ושְׁכִינָתוֹ שורָה עליהם עם מלאכי מעלה, ויש אז שמחה אפילו בשמים {תרמ}:
