יום ל"ט - סימן ר"ז - הִלכּוֹת שבעת ימי המשתה
סימן
ר"ז
הִלכּוֹת שבעת ימי המשתה
[(כולל ענייני סעודת־הנישואין, פנים חדשות ואשר ברא. שבת־החתונה. נקי יהיה לביתו שנה אחת וכו')
[א] משה
רבינו עליו השלום תיקן לישראל שבעת ימי המשתה {א}, שיאכלו וישתו וישמחו בהם החתן
והכלה וקרוביהם ומיודעיהם לשם מצוה, כדי ליתן שבח והודאה לַשֵּׁם יתברך שהגיעם
לזיווג {ב}. וכמו שמצינו ביעקב אבינו, כשנשא את לאה אמנו, עשו שבעה ימים משתה,
ועוד הוסיף לאחר מכן שבעה ימים אחרים לצורך נישואי רחל אמנו, שנאמר {ג} מלא
"שבוע" זאת, ונִתנה לך גם את זאת. ונאספו אז כל אנשי חרן לגמול חסד עם
יעקב, שנאמר {ד} ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. וכן מצינו בשמשון כשירד
לארץ פלשתים ולקח לו אשה, עשה שבעת ימי משתה ושמחה, שנאמר ויעש שם שמשון משתה וגו'
ויקחו שלושים מֵרֵעים (פירוש חברים ושושבינים {ה}) וַיהיו אתו {ו}. מה היו עושים
אתו. היו אוכלים ושותים ושמחים, שנאמר {ז} ויאמר להם שמשון אחודה־נא לכם חידה וגו'
שבעת ימי המשתה וגו' {ח}:
[ב]
מצוה לערוך סעוֹדה גדולה ומכובדת בְּרָב־עם {ט} אחרי שנכנסו החתן והכלה לחופה {י}.
ואין לך סעוֹדת־מצוה גדולה מסעוֹדת נישואין, ומעלתה מרובה אפילו יותר מסעודת ברית
מילה ושאר סעודות של־מצוה {יא}. ולא די במיני מזונות וכדומה, אלא צריך להיות לחם
ובשר ויין {יב}, ומכל־מקום אין להפריז בהוצאות {יג}. ויעשו אותה החתן ובני משפחתו
על חשבונם, לפי כבודם ולפי כבוד הכלה ובני משפחתה {יד}. וכן היה המנהג בתימן,
במקומות שהיו עורכים אותה בבית אבי החתן {טו}. ובזמנינו כאן שעורכים אותה באולם
גדול ובמוזמנים מרובים מאד, מתחלקים בדרך־כלל בהוצאות, מחצה על צד החתן ומחצה על
צד הכלה {טז}:
