חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

יום מ"א

[ה] עקב שינוי כל המנהגים הטובים שהיו בֶעָבַר, וחוסר הסדרים, הנוהגים כיום בסעוֹדת הנישואין שבאולמות {ל}, ישנם בזמנינו מבני קהילותינו, הרגילים לערוך שוב למחרת בבית אבי החתן סעוֹדת־מצוה {לא} על־פי הסדר המקובל בידינו מרבותינו בדורות הקודמים, וזהו {לב}. האורחים הקרואים, מגיעים לפני הצהריים {לג}, כשהם מתקבלים על־ידי בעל־הבית שאומר להם בשמחה, ברוכים הבאים. והם עונים, ברוך הנמצא {לד}. ומראה לכל אחד את מקומו שיֵשב בו, לפי כבודו ומעמדו {לה}. לאחר שהחדר מתמלא, או אף קודם לכן כשהגיעו כבר הרבנים, נכנס החתן אצלם, וכולם עומדים לכבודו {לו} ומקבילים את פניו בצהלה כשהם פוצחים בהלל, והללו־יה קול ששון וכו'. מקום החתן באמצע המסובין { לז} מול הפתח {לח}, לצידו מימינו יושב הרב הגדול שבמסובין, שהוא מנהל את המסיבה, משמאלו של־חתן יושב רב חשוב נוסף, או אבי הכלה {טל}, וסביבותיהם שאר הרבנים ואנשים נכבדים. מביאים את בגדי תפארתו של־חתן {מ}, והרב מלבישם אותו בעמידה, תוך  כדי אמירת הלֵלות שהרב פותח בהם, וכל הקהל מצטרפים אתו {מא }. לאחר מכן מתחיל החתן ואחריו הרבנים {מב} לברך בקול־רם על מיני פירות שהגישו לפניהם, קליות שקדים ואגוזים ("געלה"), וכן יין־שׂרוף, עץ, אדמה, ושהכל, כל אחד לעצמו, וכולם מקשיבים לכל ברכה ועונים אמן בקול רם ובצוותא, ואחריהם מברכים בקול־רם יתר הקרואים, כדרך שנוהגים לפני כל סעודה חשובה {מג}:

 

[ו] נוהגים במסיבה זו באימה וביראה, בקדושה ובכובד־ראש {מד}. ולכן אין המסובין מעשנים "סיגריה", וממעטים בשיחה, ואף אין מכניסים לחדר "נרקילה", ואין מרקדים {מה}. כמו־כן הרבנים הם בלבד שרים, ולא המשוררים הרגילים {מו}. ומתחיל הרב הגדול שבמסובין לומר בנעימה של־שבת {מז}, איזה שיר קצר {מח}, ורב אחר עונה לו. הקהל כולם מקשיבים, אין מדברים ולא אוכלים ולא שותים {מט}. ומי שמדבר, ואפילו שלא בשעת השיר, הרב גוער בו. ובדרך־כלל מספיק שהרב מביט לעֶבְרו, ומיד הוא שותק. בחתימת השיר, לוקח הרב שהתחיל, כוס יין־שרוף בידו, ואומר לקהל, תזכו לחיים טובים {נ}, והם עונים לו תזכה לחיים טובים, ושותים וממשיכים לאכול מעט, ואז פותח הרב לומר הבית הראשון מן השירה, חתני מה־מאד יקרה מנתו וכו' {נא}, בנעימה מיוחדת ומעוררת. וכל הקהל חוזרים אחריו בנעימה כמותו, וממשיכים כאחד עד הסוף [ואחרי כל בית, חוזרים שוב על הפזמון, דהיינו הבית הראשון], בקול רנה ותודה המון חוגג {נב}. סיימו, אומר להם הרב, וכולכם ברוכים {נג}. והם עונים, ברוך שְׁמע קוֹלָך {נד}. ופותח הרב בהלל, והללו־יה חתן זה פְּרֵה ורְבֵה וכו', וכולם אומרים עמו בקול־רם. לאחר־מכן ממשיכים לאכול ולשתות מעט, וחוזר הרב, או מזמין רב אחר, לומר שיר קצרמח} נוסף, ואחריו פותח בשירה חתן תנה הודָך עלי כלה וכו' והקהל ממשיכים עד הסוף, הכל כסדר דלעיל. ומסיים וכולכם ברוכים וכו' והללו־יה מְשָׁחָם שמן ששון וכו' {נה}. ולפני שפותח הרב בשירה הנזכרת חתן תנה הודך, משגר החתן לכלה במתנה, הרבה קליות ואגוזים ושאר מיני מגדים, עטופים תוך מטפחת נאה גדולה, שהכינו אותם מתחילה, באמצעות אחד מן הילדים הקטנים הנמצאים שם, והוא מוביל אותם אל הכלה הנמצאת בחדר סמוך עם הנשים {נו}. כמו־כן משגר אז החתן ביד השמשים לכל אחד מן המסובין, כוס קטן של־יין־שרוף, וישנם המצרפים לזה גם חתיכת־בשר צלי {נז}:

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד