יום מ"ב
[ז]
כשרואה הרב שבעל־הבית והשמשים מוכנים להגיש את הסעודה { נח}, מסיים בהלל להקדוש
ברוך הוא. ואנשים נוספים אומרים אחר־כך הלל לכבוד החתן, ולכבוד בעל־הבית.
ובעל־הבית אומר הלל לכבוד המסובין, תתברכו ברכה צפונה וכו', וכולם אומרים לאחר מכן
ההלל הנה מה־טוב ומה־נעים, שֶׁבֶת אחים ורֵעים וכו'. ואז מכבדים השמשים את שאריות
המאכלים והקליפות, ומביאים את כלֵי הנטילה {נט}. תחילה נוטלים את ידי החתן, והוא
מברך על נטילת ידים בקול־רם, וכן הרבנים אחריו {ס}, ואחריהם שאר הקרואים. וכולם
מקשיבים ועונים אמן אחרי כל ברכה וברכה. לאחר מכן מדריך הרב את החתן בקול נמוך,
שיקח ככר לחם אחת {סא}, ויחזיקנה בין שתי ידיו {סב}. ושיעמוד לברך המוציא בקול־רם
כדי שישמעוהו כולם, כי הוא מוציאם ידי חובתם, ואפילו את האוכלים ביֶתר השולחנות.
ולכן יטול מהם רשות על־ידי שיאמר תחילה, רִבּוֹתַי בָּרֵכוּ {סג}. וכך החתן עושה,
עומד ואומר רבותי ברכו, וכולם עונים לו בָּרֵך. ומברך המוציא, כשכולם מקשיבים
ומכוונים לצאת ידי חובה, ועונים אחריו אמן. והוא יושב {סד}, ובוצע פרוסות קטנות
לעצמו ולמסובין עמו בשולחנו ואוכלים, וכמו־כן בשאר שולחנות בוצע כל אחד מהככר
שלפניו ואוכלים בלי לברך שוב {סה}:
[ח] בגמר הסעודה, מזמין הרב הגדול את אחד מן הרבנים לדרוש בדברי תורה מעין המאורע, או הוא עצמו דורש {סו}. ולאחר מכן אומרים מזמור לדוד י"י רועי וגו' ולמנצח בנגינות מזמור שיר וכו' כמו תמיד {סז}. ואם יש פנאי אומרים לפני למנצח בנגינות, את המזמור של־חתנים, שהוא {סח} למנצח על שושנים לבני קורח וגו' רחש לבי וגו' {סט}. השמשים באים ונוטלים לכולם מים אחרונים, לחתן בראשונה, ואחריו לרב הגדול שבמסובין המיועד לברך ברכת־המזון {ע}, או לאחד משאר רבנים שבעל־הבית חפץ ביקרו להזמינו לברך {עא}. אבי החתן מושיט לו כוס של־יין, והוא מְזָמֵן ומוסיף שהשמחה במעונו, ומברך ברכת־המזון בקול־רם ובנעימה, ומוסיף ברכת האורח, ולבסוף אומר שבע ברכות {עב}. ומֵריק מן הכוס של־ברכה לכוס קטן, ומשגר ביד אחד הילדים לכלה {עג}, ואחר־כך טועם הוא מן הכוס ונותן לחתן ושאר המסובים שליָדו {עד}. לאחר מכן, כולם עומדים לצאת לבתיהם ולעסקיהם, ותחילה ניגש כל אחד לחתן ומברכו בלשון זה, (חָתָן,) אלהים יִבְנֶה בֵיתָךְ {עה}. והחתן עונה, בֵּיתְךָ לא [יֶחְסָר {עו}. וזאת אם המברך נשוי. ואם הוא עדיין פנוי, עונה לו החתן, בֵּיתְךָ יִבָּנֶה. בעל־הבית עומד בפתח החדר, ומזלף מֵי־ורדים לתוך ידיו, ועל בגדיו ופניו, של־כל מי שיוצא, כשהוא אומר ברוך תהיה, או ברוכים תהיו, וכל אחד עונה אתה בְּרוך־השם {עז}. ומברכים בורא עצי בשמים, ומריחים {עח}:
