יום מ"ח

[יט] בסעודה הראשונה שאחרי החופה {קסו}, מברכים שבע ברכות אחרי ברכת המזון אפילו אם אין שם פנים חדשות [שעניינם יתבאר בס"ד לקמן בסמוך], וכן הוא המנהג פשוט בקהילותינו ובכל תפוצות ישראל {קסז}. אבל ביֶתר שבעת ימי המשתה, אין מברכים אותן אלא כשיש פנים חדשות. דהיינו אנשים {קסח} שלא שמעו שבע ברכות {קסט} בעת חופתם של־חתן וכלה הללו, ואף־על־פי שאנשים אֵלו אינם ראויים להרבות בסעודה בשבילם {קע}. או אף אם שמעו שבע ברכות אז {קעא}, אלא שלא אכלו לאחר מכן בסעודת הנישואין, נקראים פנים חדשות, אבל זה בתנאי שמרבים בשבילם {קעב} בשמחה ובמנות הסעודה {קעג}, יען ששמחים בהם בעלי־הסעודה והמשתתפים בה, וגם החתן מתכבד בהם, מפני חשיבותם ומעלתם, או מפני חכמת תורתם, או מפני קרבת משפחתם {קעד}. ולאו דוקא כשהרבו בפועַל, אלא גם כשהם ראויים להרבות בשבילם {קעה}. אך מי שאכל אז בנישואין, ואפילו רק מעט מיני מזונות, או שתה איזה משקה, או אף אם היה רק נוכח עמהם אז לכבוד החתן והכלה, הן בעת הסעודה בלבד, והן בעת אמירת שבע ברכות שאחריה {קעו} בלבד, ולאו דוקא בסעודת הנישואין אלא הוא הדין באחת הסעודות שנעשו לאחר מכן, אינו נקרא יותר פנים חדשות בכל אופן {קעז}, ואין מברכים אלא אשר ברא, כדלקמן סעיף כ"א:

[כ] פנים חדשות, לדעת הרבה פוסקים דַּי באדם אחד. אבל לדעת רבינו הרמב"ם {קעח} וסִיעָתוֹ, אין זה בפחות משנַיִם {קעט}.  וכיון שהדבר שנוי במחלוקת, מי יוכל להכניס ראשו בספק החמור של־ברכות לבטלה {קפ}. אכן במקום שיש להם מנהג ידוע לברך אפילו בשביל אדם אחד, אין חשש. כי היכן שיש מנהג, אין אומרים ספק ברכות להקל {קפא}. ובמקומותינו אין המנהג בזה קבוע ומוסכם {קפב}. ומי שלא אכל פת, יש אומרים שאינו נקרא פנים חדשות {קפג}. אבל לפי מנהגינו כדעת הסוברים שמברכים גם בלא סעודה כלל, כדלעיל סעיף י"ג, ממילא נקרא גם הוא פנים חדשות {קפד}. ואם הלך הפנים חדשות משם קודם הברכות, אין מברכים אותן, אף־על־פי שֶׁבְּשָׁעַת ברכת המזון היה נמצא שם {קפה}, וכל־שכן אם הלכו החתן והכלה {קפו}: