יום מ"ט
[כא] אם אין שם עשרה (ואפילו כולם הם פנים חדשות), או אף כשיש עשרה אלא שאין ביניהם פנים חדשות, מברכים רק בורא פרי הגפן { קפז} וברכת אשר ברא ששון ושמחה {קפח}. ושתיהן על אותו כוס של־ברכת המזון {קפט}. ודוקא כשישנם לכל־הפחות שלושה אנשים {קצ}. ולאו דוקא אורחים, אלא אפילו []אכל החתן עם שנַיִם מבני־ביתו {קצא} (כגון אביו ואחִיו {קצב}). ואם לאו, אין מברכים אשר ברא. אבל יכולים לומר לאחר שטעמו מן הכוס, הא מכשטא וכו' הללו־יה והללו־יה וכו' ושאר הנוֹסח, כולו או מקצתו {קצג}. ויש אומרים שדוקא כשאכלו שלשתם פת, מברכים אשר ברא. אך מי שלא אכל אלא פירות או ירקות, או שתה משקה זולת מים, אף־על־פי שמצטרף לזימון {קצד}, מכל־מקום לברכת אשר ברא אינו מצטרף {קצה}. ויש אומרים שכשיש שם גם קטן היודע למי מברכים, אף שאכל פת, אינו מצטרף {קצו}. כמו־כן אומרים בזימון שהשמחה במעונו (כדלעיל סעיף ט"ז) אף־על־פי שאין עשרה, ואין פנים חדשות, אם על־כל־פנים הם שלושה {קצז}, ואפילו שהם מבני־ביתו {קצח}:
[כב]
בשבת, אומרים שבע ברכות אף בלא שיהיו פנים חדשות, כי שבת עצמה נקראת פנים חדשות,
לפי המדרש על פסוק מזמור שיר ליום השבת {קצט} אמר הקדוש ברוך הוא, פנים חדשות באו
לכאן, נֹאמַר שירה. ועוד, שהדרך להרבות בשבת בשמחה ובמנות {ר}. ולדעת האומרים שאין
פנים חדשות פחות מִשְּׁנַיִם כדלעיל סעיף כ', גם השבת נחשבת שְׁנַיִם, שכן דרשו
חז"ל {רא} שכל ענייני שבת הם כפולים, שבוצעים אז על לחם משנה, קרבן שבת כפול
דהיינו שני כבשים, ענשה כפול, מתן־שכרה כפול, אזהרותיה כפולות. מזמורה כפול,
"מזמור" "שיר" ליום השבת {רב}:
