יום נ'

[כג] ולכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לומר בשבת תמיד שבע ברכות בסעודת הלילה ובסעודת שחרית, כל שיש שם עשרה אנשים {רג }. ובקהילותינו נוהגים כן גם בסעוֹדה שלישית, כי אף היא סעודה חשובה, שהרי אנו תופסים להלכה שחובה גם אז לאכול פת {רד}, ועוד שיש סוד עצום לחכמי האמת בעניין פנים חדשות של־שבת, שהוא שַׁיֵיך גם בסעודה שלישית כמו בשאר הסעודות, והיא מרוממת על כל ברכה ותהילה {רה}. ודוקא קודם שקיעת החמה מברכים, אך לאחר מכן אין לברכן אלא אם־כן יש פנים חדשות ממש {רו}, דהיינו כמבואר לעיל סעיף י"ט, ובכלל זה שלא היו עמהם אף בסעודת הלילה או שחרית שבאותה שבת עצמה, או בשעת אמירת שבע ברכות אז {רז}. גם יום־טוב נקרא פנים חדשות {רח}, אבל בזה דוקא בסעודות הלילה ושחרית {רט}. והוא הדין יום טוב שני של־גליותרח}. אך לא חול המועד וחנוכה {רי}. ויש אומרים שגם פורים נקרא פנים חדשות, הואיל ומחוייב במשתה ושמחה, ומרבים בו בסעודה {ריא}. וכיון שיש חולקים {ריב}, אין להיכנס לספק ברכות לבטלה {ריג}:

[כד] בשבת זוֹ {ריד} באים אצל החתן, דהיינו לבית אביו, קרואים רבים שהזמין אותם בעל הבית, דהיינו אבי החתן (וכדלקמן סעיף כ"ח), והיא נקראת שבת־החתונה {רטו}. ובהרבה מקומות נוהגים שהם מתפללים עם החתן בבית־הכנסת כרגיל {רטז}. אבל יש מקומות שנוהגים לבוא להתפלל בליל שבת אצל החתן, בבית אביו {ריז}. ואינם משנים מאומה מסדר התפילה שבבית־הכנסת {ריח}, זולת ברכה מעין שבע שנוהגים שלא לאמרה שם {ריט}. ובבוקר הולך גם החתן לבית־הכנסת, ומתפללים שחרית {רכ}. ולאחר מכן, מוציא החזן ספר־תורה לקריאת פרשת־השבוע {רכא}. ורבים נוהגים להוסיף יותר משבעה גוברי, לכבוד האורחים המרובים. וכל אחד קורא פסוקים חדשים, שלא קראם הקודם לו. וצריכים לשים לב שלא יפתח או יסיים פחות משלושה פסוקים סמוך לפרשה, או בדבר רע. ושלא ידברו באמצע הקריאה, כמו שמצוי כיום על־ידי שהממונה מודיע אז לאורחים מהיכן ועד היכן יקראו {רכב}. ואומר החזן {רכג} פיוט מיוחד לכבוד עלייה זו, הפותח חתן נעים וכו', ישמח חתני וכו'. וכשהוא מגיע לפיסקת קום חתן לקרוא בתורה וכו', עומד החתן ממקומו {רכד} וקורא את המפטיר וההפטרה {רכה}. והוא מנהג קבוע בקהילותינו כעין חובה, שהחתן הוא העולה, ואפילו כשהיו הנישואין בתחילת השבוע, וזכותו קודמת לכל אדם {רכו}. ויש נוהגים שהוא מוסיף לאחר מכן שבעה פסוקים (מהפטרת נצבים) תחילתם שוש אשיש וגו' {רכז}, בלא תרגום {רכח}. ואחרי סיום ההפטרה וברכותיה, בעת אמירת מי שבירך וכדומה, יש נוהגים לזלף מֵי־ורדים לתוך ידיו של־כל אחד ואחד מן הקהל, להגדיל השמחה {רכט}. אבל לזלף על בגדיו, אסור {רל}. ומתפללים מוסף, ואחרי פיטום הקטורת שלפי המנהג קורא הרב פרק אחד בספר מנורת־המאור, בשבת זו קורא בו פרק מענייני נישואין ושמחת חתנים {רלא}, ומשלימים התפילה: